נובי רוסקיי, נוסע לו  במרצדס חדשה ומנצנצת מוקס. נובי רוסקיי
נוסע ברחוב זר ומהמהם לעצמו שיר, בדרכו לגבות מס קיום מזבן או
בעל עסק חופשי.
נובי רוסקיי מגיע לפתח החנות ושולף אקדח, יורה במנורה וצועק
מבלי לדפוק חשבון. נובי רוסקיי יוצא מחנות עם נקניק לבן ומאה
דולרים, הוא השטן.
נובי רוסקיי עייף, חוזר לביתו לישון ומניח את נקניקו במקרר.
נובי רוסקיי פותח ספר שירה ומהמהם לעצמו מזמור בקול רם, כאילו
היה במוסקבה הישנה:

"נובי רוסקיי הורג אנשים - ובכל מוות מתנגן תו
 אמן המנגן על פסנתר - ובכל תו אדם מת
 ועל פסנתרו
 מרגריטה קפואה - ובתוכה איש, בנזונה קטן שצועק.
 איש קטן, כבר אמרתי לך -
 אם לא תרפה מחייך, תראה את השטן קורע את החיים מעלייך
 ואם הגעת לאושר שלך, השטן הוא בעצם מלאכים, הגואלים אותך
 מהעולם הזה."

נובי רוסקיי נרדם וחולם על עולם אחר. בעולם האחר של הנובי
רוסקיי, הוא לא צריך להלחם בסובייטים וב-נ.ק.ו.ד, במשטרה
ובצאר, אין עוד טובים ורעים. נובי רוסקיי שולט ועימו יתר
חבריו, שצמחו מרוסיה הישנה, רוסיה של אגדות ופולקלור. נובי
רוסקיי מחייך לעצמו ויודע כי בחלום הוא, אולם הוא לא מתעורר.
הוא ניגש לחברו הטוב בחלומו ולוכד אותו בצנצנת, רק כדי לחנוק
אותו ולראות אם נשמתו זכה או זחיחה. לאחר שחברו תסס, הוא נמזג
לכוסית קטנה ונשתה בלגימת וודקת נשמות אחת.

נובי רוסקיי מתעורר עם חמרמורת למרות שלא שתה טרם ישן. הוא
תוהה אם הלך שוב הלך בשנתו רק כדי לקום מחדש, לסיוט שלא נגמר.
הגהנום שלו נמצא ממש עלי אדמות. הוא ניגש למקרר ושולף את
נקניקו, אך הוא לא יבצע בו את זממו וגם לא ישים קץ לחייו, אלא
יקום לעוד בוקר של גביית נשמות ומסחר.