אז הייתי בתל אביב
ראיתי את האנשים ממלאים
בתי קפה עם עצמם חסרי המשמעות
פה ושם היו עיניים יפות של איש או אישה תועים
שאלתי עצמי מי הם ואם הם תועים כמוני והמשכתי ללכת
ראיתי כמה מסכנים מקבצים נדבות - מסתובבים בסמרטוטים,
ושוב כל-כך כאב לי, אני המצפון העולמי אני

פתאום בפתאומיות, באמצע קינג ג'ורג
מאפייה חדשה עם שם קשה וישן "התנור"
מאפיית ההיכרות שלי ושל ארז אהובי הנצחי
כאן אהבנו בין המאפים והיו בנו חיוכים גדולים
זה המקום הריח והטעם
קניתי שלושה מאפים
רוטב פיצה
לקחתי הביתה
שמתי במקרר
חיממתי
בבוקר

כמה רציתי שיישאר בי משהו מהתקופה ההיא
מהאושר המוחלט נטול הפשרות שהיה לי אז
מההרגשה האחרת שהייתה כשמישהו אחר
התעורר בבוקר במיוחד למען קיומי
ואני התעוררתי למען קיומו
נפלאות הטכנולוגיה והמיקרוגל
לא יכלו להחיות אהבה שכזאת
שכמה שאני חיה אותה
היא אהבת מוזיאון
יפה לתצוגה
לראווה

אבל אף אחד לא יכול להעמיד פנים
להחיות מת בתנועות חבל כבדות
אפשר להזיז לו את הידיים הרפות שלו
להמחיז תנועות לא מאורגנות ברגליים
כאילו חי כאילו פועם כאילו כאן
אבל אינו

מאפה משולש הפיצה היה טעים
כשאפפה אותי ההערצה המוחלטת של ארז
כשהוא היה המעריץ הכי שרוף שלי - חי למעני
נושם את הריח שלי ואת התלתלים שלי בלילה וביום
חי את מציאות אהבתנו המוסיקלית ללא גבול ומחסום
תשוקה חיה, אהבה צעירה , ילד וילדה
והתמימות האינסופית של שנינו
גם עיתונים בקטשופ היו אז
מעדן צרפתי משובח
עכשיו הכל
עייף תפל
מת

ספטמבר 98