מתכבלת עמוק בתוך המיטה, אפילו שלא חורף, גם שכן חורף, פשוט
מתכרבלת.
השמיכה עוטפת אותה, והיא מתמוססת לנוכח ההרגשה, ההרגשה של איך
זה שמישהו אוהב אותך.
בראשה יכולה לדמיין אותו, אבל יותר מזה לא יהיה לה.
בת 28, אף אחד לא האמין, תמיד חשבו שהיא הראשונה שתתחתן.
והיא בשלה, בבדידות שלה לא מסגירה לא אומרת מילה.
תמיד אמרה שיותר טוב לדבר, יותר טוב לספר.
אבל היא לא סיפרה ...
חוזרת לילה לילה לבית ריק, אין פנים מחייכות, רק תמונות של פעם
איך היתה מאושרת.
היא חיה בעולם שלה, ביום יום לא מרגישה כלום תמיד סובבים אותה
אנשים אבל בלילה, בלילה החיים מתחילים להיות קשים בשבילה.
העיגולים מתחת לעיינים מעייפות מצטברת, בוכה כל לילה על אהוב
אחר שאבד.
תמיד אמרה שהיא מסובכת מדיי בשביל כולם, אף פעם לא מצאה את זה
שיבין אותה , זה שיסכים להיות איתה תקופה ארוכה.
היא השתתקה, הביתה היא כבר לא מתקשרת, שואלים אותה כל הזמן נו
יש מישהו חדש והיא עונה בשלילה, מה היא תספר? עד כמה היא בודדה
??
חיה בעבר, תמיד ידעה את זה, אולי העבר זה מה שקישר אותה להווה,
תמיד אמרתי לה שבעבר זה לא טוב לחיות כי לא רואים קדימה והיא
אמרה העבר זה החיים שלה, בלי עבר אין לה כלום.
היינו נכנסות שעות לוויכוחים פילוסופיים על זה. היא תמיד ניצחה
תמיד היתה יותר מתוחכמת יותר חכמה.
הלבד שלה, זה מה שהחזיק אותה, זה היה הדבר היחיד אצלה שלא
השתנה.
אולי היא אהבה אותו הכי מכולם את לבד, רק הוא הבין אותה, רק
הוא תמיד היה לצידה.
"פגשתי מישהו " היא סיפרה, ואני מאושרת כל כך בשבילה.
פגשה מישהו תודה לאל, מי יותר ממני יכול לבקש משהו אחר ??
עברה חצי שנה ... היא כמעט לא התקשרה הבנתי שהכל בסדר בממלכה
החדשה שלה ...
הוא מת, היא מודיעה כאילו כלום לא קרה, הוא מת וכאילו והיא
ידעה ...
זה היה טוב מדיי כדי להיות אמיתי, ושוב חזרתי להיות עם עצמי,
אמרה.
ושוב היא חיה בעבר , על מה שהיה ומה שנגמר.
ואני חושבת שכנראה לבד גם אוהב אותה נורא כי הוא לא נותן לה
להתחיל שום התחלה..
אז היא יש לה מישהו, את הלבד שלה, את זה שאוהב אותה ומכריח
אותה להיות איתו, ומכריח אותה לא לשכוח מקיומו.
ואולי היא אוהבת את לבד יותר, כי אחרת היה מוצאת לעצמה חבר אחר
..
הלבד שלה ...