אור הירח. היא נשענת על עדן חלונה.
מביטה על הבתים מולה מחפשת אנשים מאושרים שתוכל לשמוח איתם.
יש אנשים שהיו קוראים לזה חטטנות, היא היתה בודדה.
יום שישי, נרות דולקים בדירה, היא עושה את זה מהרגל לא מהכרח.
מדליקה נרות, מביעה משאלה.
המבט שלה נתקע בחלון שמולה, שם יושב בחור מול שולחן.
הכי אהבה את הלילה כי אז היתה יכולה לראות בבהירות מה קורה
בבתים השכנים לה.
הבחור מרים לידיו איזה ספר קורא וכותב.היא הניחה לעצמה שכנראה
הוא לומד.
איזה באסה זה ללמוד ביום שישי בערב.
אבל היא מתגעגעת ללימודים, לפחות אז הרגישה פחות בודדה.
השעון עוברות והיא עדיין מביטה בו. מדי פעם הוא יוצא מהחדר שלו
והיא רואה את האור נדלק בשרותים ונכבה, מדיי פעם הוא יוצא מביא
לו כוס שתיה חמה היא משערת לעצמה שזה קפה.
לרגע המבט שלו קולט אותה,
הוא מחייך ומנסה להמשיך ללמוד,
אבל הוא לא מצליח להתרכז,
הוא ניגש אל החלון,
מביט בה ... היא מביטה בו ...
שניהם מחייכים.
הוא מסמן לה עם היד שתבוא אליו,
והיא שוללת עם הראש.
הוא יוצא מהחדר, לפתע דפיקות על דלתה, דפיקות בליבה.
מי זה ?- היא צועקת.
והוא לא עונה מחכה שתפתח,
היא פותחת את הדלת.
-את עושה את זה בדרך כלל ?? - שואל אותה.
-רק בזמן האחרון ..- היא עונה והוא מכניס את עצמו לדירתה,
מתיישב אצלה בסלון והיא מתיישבת מולו.
הנרות של שבת השאירו רק ריח של פתיל שנשרף.
הם לא מדברים רק מביטים והשתיקה לא מעיקה עליהם, המבטים
מדברים.
-אז למה את כל כך עצובה ?? - הוא שואל.
-נולדתי ככה- היא עונה.
ושוב שתיקה ...
הוא מתרומם מהספה ומושיט לה יד,
מושך אותה אליו קרוב,
הוא לוחש לה
-את מקסימה.
היא שותקת ומסמיקה.
בידו הוא מסיט את שערותיה מפניה, והיא עוצמת עינה למגע שלו.
הוא מנשק אותה והיא מתמכרת לו.
הלילה היא יודעת שהוא יהיה איתה.
הטיפות של הגשם שוטפות את פניה, היא מתעוררת לסגור את החלון
שהשאירה פתוח עוד מהרגע שהביטה בו.
הוא עדיין שם,
לצידה.
ישן בשקט.
והיא מוצאת לה מקום להניח את ראש על חזהו,
ונרדמת שוב.
הוא מעיר אותה בבוקר
-אני חייב ללכת - הוא אומר.
-אני עוד אראה אותך? - היא שואלת.
-בטוח- הוא עונה ומחייך.
היא נושקת לו, לרגע נגמרה לה הבדידות.
כל אותו בוקר שבת הביטה לתוך החלון שלו, אבל הוא לא היה שם.
הגיע הערב והוא עדיין לא חזר.
היא החליטה- מספיק עם הפסיביות, היא הולכת לבדוק מה קורה
איתו.
דופקת על דלת דירתו,
אין קול ואין עונה.
בחורה יוצאת מהדירה ממול.
-את מי את מחפשת? - הבחורה שואלת.
-את הבחור שגר פה -היא עונה.
-אני מצטערת, אבל כבר שנים מנסים למצוא דייר לדירה הזו אבל אף
אחד לא לוקח אותה- אומרת הבחורה.
היא שותקת שניה, לא מבינה.
- אבל אתמול ... אתמול היה פה מישהו ... - היא עונה.
הבחורה מביטה בה, קצת נבהלת.
- הבחור שגר פה לפני חמש שנים נהרג בתאונה ... מאז אף אחד לא
עובר לגור הם כולם אומרים שזה מזל רע .. -מנסה שוב להסביר
הבחורה.
היא מסתובבת והולכת,
הרי איך יכול להיות אולי מישהו פרץ לדירה?,
היא מתקשה להאמין שהבחור שהיה איתה אתמול פורץ מומחה.
היא מסרבת לוותר.
חוזרת לדירת הבחורה שממול.
דופקת על דלתה.
-אפשר את בעלי הדירה בבקשה ?? - היא שואלת.
הבחורה הולכת לספר הטלפונים ומגישה לה את המספר טלפון של בעלי
הדירה.
היא מתקשרת..
"בקשר לדירה .. אני רוצה לראות אותה בבקשה .." היא אומרת לבעל
הדירה.
וההוא שמח שסופסופ מישהו מתקשר בקשר לדירה.
היא פוגשת את בעל הדירה מסתובבת קצת בתוכה,הדירה ריקה לגמרי.
אין שם כלום. לא שולחן, לא כיסא, בקושי יש אור.
-אני יכולה להסתובב עוד קצת פה? - היא שואלת.
-בוודאי - מרוצה בעל הדירה.
היא נכנסה לחדר שינה.
על המיטה מוצאת תמונה אחת, תמונה שלו.
היא חוזרת לבעל הדירה.
-מי זה?- היא שואלת.
-זה הבחור שגר פה קודם- הוא עונה.
-הבחור שנהרג?!- היא שואלת בתמיהה.
בעל הדירה קצת מהוסס קצת תוהה מאיפה היא יודעת על זה שנהרג.
עונה בשקט -כן ...
-אפשר לשמור את התמונה ??- היא שואלת.
-לי אין צורך בה את יכולה לקחת ..- עונה בעל הדירה.
-אני אחזיר לך תשובה בקשר לדירה- אומרת.
עבר שבוע.
היא מדליקה נרות שוב, תוהה אם שוב עליה להביע משאלה,
היא מוותרת.
"המלאך שלי",
כתבה על התמונה מאחורה.
מביטה לרגע שוב לדירה הריקה והחשוכה, מביטה שוב בתמונה.
"המלאך שלי בא שאני לא ארגיש בודדה .." חשבה לעצמה,
ושוב חייכה.