[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא רייג'
/
בער שבעע

יש'ך חמישה שקלים? אני צריך להגיע לבאר שבע!
יש'ך-ח'משה-'קלים-'ני-צר'ך-להגיע-לבאר'שבע!

כל הערסים מגיעים לבאר שבע. כל הערסים מגיעים מבאר שבע.
אין אפילו ערס אחד שמגיע ממקום אחר (חוץ ממרוקו). לא בטוח שאני
היחיד ששם לב לזה, אבל אני בטוח היחיד שהחליט לבדוק את זה..

אז עליתי על אוטובוס (קו 373ע) לבאר שבע, או בפי
ה..המ.."ילידים" בער שבעע.
בער שבעע היא לא בדיוק כמו באר שבע, למרות שהן נמצאות באותו
מקום מבחינה גאוגרפית.
או שככה רק חושבים.



האוטובוס לבער שבעע נוסע בזיגזג.
לא בגלל שיש בעיה בגלגלים, או בגלל שהנהג (ביז'ו) מאותגר
מוטורית או משהו כזה, הוא נוסע בזיגזג כי ע"פ החוקים מותר
להכנס לבער שבעע רק בזיגזג.
אולי רק ככה מגיעים לבער שבעע ולא לבאר שבע אבל לא אני חוקקתי
את החוק הזה.
וכל זה זה רק משחק ילדים לעומת בער שבעע עצמה.

איך שאתה מגיע, המון צובא עליך. למה? למה לא?
- "יש'ך-ח'משה-'קלים-'ני-צר'ך-להגיע-לבאר'שבע!"
- "אבל אתה כבר בבאר שבע!"
- "לע! לע ב'בער שבעע!"
אז נתתי לו חמישה שקלים.
הערס השמח בלע את המטבע ורץ במעגלים סביבי.

לא איבדתי את העשתונות ושלפתי רובה. שוב למה? למה לא?!
כשערסים רצים סביבי אני לא מרגיש בטוח. בטח שלא בתוך בער
שבעע.
כשההמון הבחין ברובה הם נרתעו לאחור.
פתאום ראיתי ערס צעיר מגיח מבין השורות על ארבעותיו, מתקרב
ומרחרח את קצה הקנה.
סחטתי את ההדק וכדור הדום-דום פילח לו את הגולגולת לשישה חלקים
שווים.
ההמון השתלהב, חלקם התקרבו לגופה וקרעו ממנה פיסות בשר, חלקם
הציתו צמיגים וצעקו מוות לערבים.

זרקתי את הרובה מעבר לכתף (שמעתי מישהו צועק בכאב מאחורי)
ושלפתי שני אוטומטיים קטנים.
העדר הבין שנכנסה בי רוח קרב והתלהב עוד יותר.
ואז, שמעתי צעקה מאחורי: "פריייייייייק...וואי ואוי יא פריק
ווווווואיי אקסטרני אקסטרי פיס פיס פריק!!". הסתובבתי במהירות
והשחלתי כדור מדוייק ששבר לו את גשר האף, יכולתי להשבע ששמעתי
את התא היחיד במוחו צועק "זה לא אני!".

מכאן העסק התחיל להיות מטונף ואלים, הערסים שהבינו שלא באתי
לחלק להם חמישיות שקלים או ללטף להם את הגבות התחילו להתנפל
בטפרים שלופים.
אני מצידי נפרדתי לשלום מהאוטומטיים וגלגלתי רימון רסס לאמצע
החבורה.
התכופפתי בדיוק בזמן. במקום בו היה אמור להיות הראש שלי חלף
עמוד שדרה שלם במהירות מטורפת.
חיטטתי בכיסים הפנימיים של מעיל ההפתעות שלי ושלפתי זוג
אקדחים.
אחד הקרובים אלי ירק עלי. ופספס.
התנפלתי עליו עם הכת.
משם אני לא זוכר כמעט כלום, הרבה חורי כדורים, הרבה תרמילים
ריקים והרבה צעקות ב-ח' ו-ע'. הייתי עושה טרנספר לכל הרחוב
הזה, באלואים.

מצאתי את עצמי שוכב בשלולית דם. גיליתי די מהר שהיא לא שלי,
אבל נבהלתי. כן, נבהלתי.
קמתי על הרגליים ורצתי לכביש הראשי, תוך דקות עצר לי טרמפ,
ב.מ.וו לבנה שבתוכה ישב יצור עשוי גבות.

"כל הערסים מגיעים לבאר שבע", חשבתי לעצמי ושלפתי את האקדח, ".
כל הערסים מגיעים מבאר שבע".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"ומי ייקח
ריבאונד? סבתא
שלי?"


זוזו לסטרי
במובאה מפרקו
הראשון והאחרון
של ספרו המהודר:

"ציטוטים ששינו
את פני ההסטוריה
(השכונתית)"


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/12/01 10:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא רייג'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה