לאורה שמש / נכון תמיד |
עולה מהלב ומטפסת הלאה
אל הגרון, שם היא נתקעת
מחכה...
מתעצמת...
עד שהיא לוחצת על דפנות הגרון
לוחצת, מעט חונקת
ואז היא עולה למעלה
מציפה את המוח בהרגשת העצב
עצב עמוק וחד
כמו סכין ארוך
ארוך וחד
ההרגשה חותכת בנשמה
קורעת אותה בדממה
ועל פניו ישאר החיוך
כשבפנים הוא ידמם למוות
כך הוא ירגיש אם לא תספרי
אם תסתירי ממנו דברים
אפילו הכואבים ביותר
יכאבו לו כפליים אם לא תספרי
הוא יודע
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|