[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שירה סול
/
משפחה

רציתי לכתוב סיפור על משפחה. לא יודעת למה, פתאום רציתי. אז
ישבתי וחשבתי על אילו משפחות אוכל לכתוב? חשבתי וחשבתי, ובסוף
הגעתי למסקנה שהמשפחה היחידה שאני מכירה מספיק טוב בשביל לכתוב
עליה, היא המשפחה שלי. ויכולתי לכתוב על אמא שלי, שאחרי שלש
עשרה שנות נישואין החליטה שאבא שלי לא מספיק טוב בשבילה, דרשה
גט ולקחה אותנו לביתנו החדש בתל אביב, כשהיא משאירה אותו מאחור
באבק, ויכולתי לספר על אחי הגדול שהוא בן רק של אמא שלי,
מנישואים קודמים, שמדי פעם מתמסטל ושובר דברים ועושה רעש,
ויכולתי לכתוב על אחי הקטן המוכשר שמנגן קסמים על גיטרה ישנה
שבורה, ויכולתי לדבר על עצמי ועל הנטיות האובדניות שלי ועל
אחותי התאומה והחבר היפה שלה, ועל הרבה דברים שקשורים למשפחה
שלי, כי אני מכירה ויודעת כל פרט קטן שקשור אליה, כי היא שלי.
אבל החלטתי לא לעשות את זה. בטח אין לאף אחד כוח לקרוא שאם היה
מספיק כסף היינו שולחים את אח שלי ללמוד גיטרה, ושפעם אחת לא
אכלתי שלשה ימים כי חשבתי שזה מיותר והכסף הזה שמתורגם לאוכל
בשבילי יכול לשמש למטרות יותר חשובות, והעובדה שאחותי התאומה
איבדה את בתוליה בגיל שתיים עשרה עם נהג משאית בשם שמשון בכלל
לא תרתק לאף אחד את התחת לכסא, והאוזניים של אף אחד לא יתהפכו
וירשמו לקורס ריקודי עם שכשישמעו שעם אבא שלי לא דיברתי כבר
ארבע שנים.
אז החלטתי להמציא משפחה. קראתי לה משפחת כהן, כי זה השם הכי
בנאלי שיכולתי לחשוב עליו. לאבא קוראים זוהר, על שם ילד אחד
שרציתי להתחתן איתו בכתה א, הוא היה בסיירת
פקאן/דובדבן/מילקשייק וניל בצבא ועכשיו הוא בעל חברת  היי טק.
ולאמא קוראים... רבקה, על שם דודה אחת שלי שכל הזמן בוכה שהיא
נשארה רווקה עד גיל שלושים ושבע (ובסוף כשמצאה מישהו התגרשה
ממנו כי בגד בה), היא אשת עסקים מצליחה ואם לתפארת. לבת הבכורה
קוראים אורית. יש לה תלתלים ג'ינג'יים כמו שהיו לאמא שלה לפני
שהיא התחילה עם ההחלקות והצבע, והיא גבוהה ואוהבת לרקוד, לבן
האמצעי קוראים טל והוא משחק כדורסל בנבחרת של בית הספר, ולבת
הקטנה קוראים ענת והיא מתקשה בקריאה.
בוקר אחד, בשעה שרבקה הכינה ארוחת בוקר מזינה לכל המשפחה
המושלמת שלה, תקף אותה כאב ראש נוראי והיא נפלה לרצפה מעולפת.
בעלה הנהדר והמסור, זוהר, ראה אותה ומיד קרא לאמבולנס. כעבור
עשרים דקות הגיע האמבולנס, כל בני המשפחה עמדו מסביב לרבקה
מבוהלים וחסרי אונים, ואז אנשים שיצאו מהאמבולנס העירו אותה
ואמרו לה לשכב במיטה ולנוח. מיד כל המשפחה החליטה לקחת יום
חופשי לטפל באמא האהובה שלהם. אורית ניקתה את הבית, זוהר הכיל
תה צמחים, טל הכין ארוחת בוקר וענת הקריאה לאמא את הסיפור על
כיפה אדומה והזאב הרשע, מתוך הספר של שלגייה ושבעת הגמדים.
רבקה הייתה מאושרת, היא הבינה עד כמה בני משפחתה אוהבים אותה,
אבל כאב הראש רק הלך והתגבר. היא לא אמרה לאף אחד, כי לא רצתה
שידאגו יותר ממה שהם כבר דואגים. לקראת הצהרים, זוהר נתקף בכאב
בטן משונה, והתעלף. הילדים זכרו איך האנשים העירו את אמם,
והעירו את אביהם באותה צורה. זוהר התעורר והצטרף לרבקה במיטה.
שניהם נחו, ואמרו שהכל בסדר, אבל אצל שניהם הכאב רק התגבר. ואז
אורית שהחליטה לעשות כביסה, התחשמלה מהמייבש והתעלפה. טל העיר
אותה (זה כבר הפך לשגרה בשבילו) ועזר לה לעלות למיטתה ולנוח.
אורית הרגישה כאילו היא מתחשמלת כל חמש דקות, אבל לא אמרה לאף
אחד. אחר כך טל מצא עקרב מתחת לספה בסלון וניסה להרגו, אך
העקרב הקדים אותו ועקץ אותו בבסיס כף היד, איפה שהורידים. טל
הזיז את היד, מה שגרם לעוקץ של העקרב לחתוך לו את הורידים. תוך
שניות הסלון היה אדום וטל שכב מפרפר על השטיח.
ענת לא איבדה את העשתונות, היא חבשה את ידו של טל והביאה אותו
למיטתו, שם התעורר, אך עדיין היה שרוי בכאבים עצומים. ענת
הרגישה אבודה. ילדה בת שבע אחראית לכל כך הרבה אנשים חולים.
היא עלתה על הגג וקפצה אל מותה. רבקה המזועזעת קפצה בעקבותיה,
טל, שאחותו הקטנה הייתה כל עולמו, התיר את התחבושת, ודמו החל
לפרוץ מהיד כמו ממזרקה. אורית השתגעה ודקרה את אביה שמת במקום,
ואז תקעה את אצבעה בשקע החשמלי והתחשמלה למוות.
כעבור כעשר דקות הגיע אמבולנס, האנשים העמיסו את הגופות וצלצלו
לחברת ניקיון שינקו את כל הדם מהבית. הבית נמכר במכירה פומבית
וכיום גרים שם זוג הומואים צעיר וחתול.
זהו סיפורה של משפחת כהן הלבבית.
מוסר השכל: אין משפחה מושלמת, ואם יש כזאת -  בסוף הם יבצעו
התאבדות המונית.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מישהי עם מצלמה?
למרות שזה נדיר
פה,
אלי לפרטי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/12/01 23:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירה סול

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה