למה שום דבר בחיים לא הולך לי?
למה אני תמיד מצפה יותר מדי?
למה אני תמיד מתאכזב?
אני שונא את זה שאני חושב שמגיע לי הכול. אני שונא את זה שתמיד
מפריעים לי להשיג את מה שאני רוצה. אני שונא שיש לי פה גדול
מדי, שאני לא שולט על כל מה שאני אומר, שאני לא יכול לשמור
סודות. זה הורג אותי. אני תמיד מתאכזב מחדש.
תמיד הדברים לא מסתדרים לי. אני שונא את זה שאני עצלן, שאני לא
מצליח להתרכז. שאני לא עושה את המיטב שבי כדי להגיע לכל מה
שאני רוצה. למה אני תמיד נותן לזה לקרות לי? למה אף אחד לא
מקשיב לי באמת? למה כל החברים שלי צבועים וחושבים רק על עצמם
תמיד? למה אני תמיד רק חלק ממשהו ולא הדבר עצמו? אני רוצה
להיות ייחודי, אבל אף אחד לא נותן לי. אני מרגיש תמיד שיש איזה
מכשול בדרך. מכשול שמונע ממני להשיג את מה שאני רוצה, והבעיה
היא שאני לא יודע איך למצוא את המכשול הזה ולנטרל אותו. תמיד
אני מושג איכשהו. אני בונה לעצמי את התשתית הטובה ביותר, והיא
עוקפת אותי והולכת לתמיון. אני כלוא בתוך צל של מישהו שהייתי
רוצה להיות. יש בי כל כך הרבה תקוות להיות מישהו שבאמת יצליח.
אני כל כך רוצה להצליח. כל כך רוצה לכבוש את הפחד הזה של לא
לשבור את הציפיות של כולם ממני. לו רק יכולתי להתחיל מההתחלה.
לו רק יכולתי לשחק עם העבר שלי ולשנות אותו בהתאם להווה.
לפי דעתי, אני אגואיסט. ומתי שאני בטוח בזה לגבי מה שקורה לי,
לגבי מה שאני מבקש, אני מנסה לעזור לאחרים. שאני מרגיש שהייתי
ילד רע, אפילו שמותר לפעמים, האשמה אוכלת אותי. אני שונא את זה
שהכול עומד להיגמר בקרוב. צריך להיכנס לתוך המבוך האינסופי של
החיים האמיתיים. אני שונא את הפחד הזה מהחיים האמיתיים, לכן
אני שונא שאני חייב לארגן לעצמי אותם מראש. אני שונא את כל אלה
שעוד לא בטוחים בדבר. אלה שעוד בעלי ראש פתוח, שלא מחויבים
לעצמם או לסביבה שלהם. הם רק מחויבים לחיים שלהם - לרגשות
שלהם. זה הורס אותי.
אני כל כך שונא את זה שאני לא שונא את עצמי. כל כך שונא את זה
שאני צריך לכתוב את זה כדי שהאבן הזו תגול מלבי.
אני כל כך שונא את זה שיש בי כל כך הרבה שנאה. כל כך רוצה
להעלים את הלחץ האדיר הזה מכל תא מגופי. כל כך רוצה לבדוק אם
יש בוודאות משהו לא בסדר עם הגוף שלי, כשאני מרגיש זאת ולא
עושה דבר. אני שונא את זה שאני יודע למה אני רוצה להסתיר את
החסרונות שלי. כל כך שונא את זה שיש לי את כולם לשנוא. אבל הכי
אני שונא את זה שאין לי איך להתמודד. ואלה שאמורים לעזור לי,
ומנסים לעזור, לעולם לא ידעו איך.
לכן אני חייב לעזור לעצמי. אז אולי התקווה שלי בגדול מכל
תנדוד. אז אולי אתמודד עם סף כאבי, אחזור למוטב, ואצליח לסבול
על הצד הטוב את מגרעות החיים.
אבל כשמישהו יציע לי את הדרך הקלה לצאת, משם אני אברח. לא כי
אני מכור לדרך הקשה, אלא היא פשוט רודפת אותי.