אני נורא לחוץ. פתאום שאני כבר יודע, אז אני ממש באי שקט.
הפרפרים אצלי בבטן נכנסים לאקסטזה כזו ואין לי איך להתגבר
עליהם. מי המציא את הלחץ? הלוואי ובתוך הראש היה איזה ייצור
דמיוני שאפשר לבקש ממנו כל מיני בקשות על איך להרגיש.
מה תהיינה התחושות הפנימיות שלך, שמלוות אותך במין משהו מוזר
כזה. אני לא מצליח להחליט אם תחושת המתח הזו שלי היא תחושה
שבאה מתוך כיף, או שהיא באה מתוך פחד וחשש אין סופי. אני באמת
שלא יודע. אוף... זה ממש מתסכל.
נו, אז איך אתם מציעים לי להתגבר על הלחץ שלי? לקחת כדור הרגעה
טבעי כזה? לעשות הליכה ולשמוע מוזיקה בקולי קולות? אולי פשוט
כדאי לישון. אבל איך ניתן לישון? כשאני לחוץ אני לעולם לא
מצליח להירדם. אני פשוט נשאר ער כל הזמן וחושב על הסיבה הזו
ללחץ שלי. ואחרי שאני מחליט לצאת ממנו, אז כל מיני פחדים
מפחידים שלי מגיעים ואני לא יכול לשלוט עליהם.
אתם יודעים, הכול מגיע ביחד. החרא בא בצרורות. אבל הקטע הוא
שהצרורות גם מגיעים בצרורות אז אתה לא יודע מתי תחדל להיות
לחוץ.

אז הנה אני יושב פה ומבלבל לכם את השכל, כשאני בכלל רוצה לספר
לכם למה בעצם אני בלחץ. ממה אני כל כך פוחד. זאת החמודה הזו
שפגשתי שלשום בפארק. כשטיילתי לי על המדשאות וראיתי אותה שוכבת
על הגב וקוראת ספר בצורה כזו לא רגילה. דיברתי איתה כמה דקות
והיא נראתה חסרת סבלנות. או שאני הייתי חסר הסבלנות. בכל זאת
היא הייתה נחמדה ממש, היא נתנה לי את מספר הטלפון שלה ואתמול
צלצלתי אליה. היה לה קול מתוק כזה גם בטלפון. היא נשמעה
מעונינת והיום אנחנו נפגשים שם בפארק.

מה אני אגיד לה? על מה אני בדיוק אדבר איתה? על בית ספר? על
החיים סתם? בדרך כלל אני לא כל כך מתוח מהדברים האלה. זה הרי
פשוט בא בטבעיות. זה כמו הנשיקה הראשונה שתמיד פחדתי ממנה, מתי
שידעתי שזה עומד לקרות לי, זה בא פשוט בטבעיות. בלי מאמצי יתר
כאלה. פשוט מצמידים את השפתיים והלשונות רוקדות להן סלואו
ביחד. יש בנות שעושות מזה דיסקו.

היום כשהגעתי לפארק וראיתי אותה שם, החיוך לא נמחק לי מהפנים.
אמרתי לה "היי מה שלומך?" והיא גם שאלה מה אתי. דיברנו קצת על
מה אני עושה בחיים, מה היא עושה בחיים והיא סיפרה לי על איזה
ספר שהיא קוראת. היא סיפרה לי שמסופר שם על זוג אנשים שנפגשים
במקרה על שפת הים, מנהלים שיחה ובסוף מנהלים גם רומן סוער. תוך
כדי הקשבה לסיפור הנדוש הזה, קלטתי אותה מתקרבת אליי. ישבנו די
רחוק. היא הביטה בפניי, אך אני נמנעתי קצת מקשר עיין ישיר. אני
אומר לכם, הייתי מאד לחוץ וניסיתי לגרש את הפרפרים המעצבנים
ההם.
כשקלטתי את שפתיה נוגעות בשפתי, הייתי המום אבל המשכתי להתנשק
איתה. זה היה נעים בהתחלה, אך כשהיא התחילה לגעת לי בכל מיני
מקומות. לא שזה לא נחמד אתם יודעים, אבל בחורה שאני פעם ראשונה
יוצא איתה, זה די מוזר.

הרחקתי את פניי ממנה והיא שאלה אותי "משהו לא בסדר?" אז עניתי
לה שזה קצת מהר לא...
היא אמרה לי" אתה לא רוצה שנהייה כמו ההם מהספר רק פה זה פארק
ולא ים!". עניתי לה שהיא קצת מגזימה. אז היא קמה מהדשא, הוציאה
ספר מתיקה ונתנה לי אותו. על הכריכה היה כתוב "על הלחץ".
התחלתי לקרוא את הפרומו מאחורה, וכשהרמתי את ראשי, היא פתאום
נעלמה. חזרתי הביתה וקראתי את הספר מההתחלה ועד הסוף. זה היה
סיפור על זוג אנשים כאלה ועל הלחץ בחיים שלהם. לא הבנתי אותו
כל כך, הרבה בלבולי שכל סתמיים כאלה. כשצלצלתי אליה כדי להחזיר
לה את הספר, היא שאלה אותי מה הוא המוסר השכל. לא ידעתי לענות
לה. סתם אחת שהתלהבה ממישהו יותר מדי, אחד שמרוב לחץ המשיך
בהתלהבות שלה, ובסוף שניהם נדלקו על החיים של שניהם. אז היא
אמרה לי - "תגיד, אולי איזה מפגש אינטימי אתי יוציא לך את כל
הפניקות מהראש?" הסמקתי. למזלי היא לא יכלה לראות. הסכמתי.
סוף סוף פתרתי את בעיית הלחץ שלי לתמיד!!!