הגעתי למפגש שנקבע לשעה שבע בפיצה. מאוד התרגשתי. אני, בחורה
צעירה יחסית לשאר המוזמנות, ומלאת מתנגדות ושונאות, בכל זאת
הוזמנתי, לעומת ילדות רבות אחרות, אני הצלחתי במאבק שלי וחלומי
התגשם.
  מצויידת בבגדים הטובים ביותר שלי, נושאת על בגדיי שמות של
מותגים נודעים מכל רחבי העולם, כאלה שזיופים שלהם נמכרים בשוק
הכרמל על ידי מוכרים עצבניים, כאלה שבשבילם מעבידים ילדים
קטנים, מרוחה באיפור של החברות היקרות ומקושטת בתכשיטים יקרי
ערך, הגעתי. תקעתי איחור אופנתי שכזה, וכשבאתי הן כולן היו שם.
בערך 200 בנות. חלקן היו מאוד מבוגרות וחלקן מאוד צעירות. חלקן
מאוד מפותחות, מאלה שלבשו חזיה כבר בכיתה ג', וחלקן "שטוחות"
לגמרי, מאלה שנאור ציון יורד עליהן שהן קרש גיהוץ. חלקן גדולות
פיזית וחלקן קטנטנות. אני הייתי מהקטנות, אך מהמפותחות, אולי
מפותחת מדי יחסית לגילי הצעיר. אלה שהיו מאוד מפותחות גם היו
לבושות בבגדים החדשים והיקרים ביותר, כמוני, עם המותגים שכבר
הזכרתי, ואלה ה"שטוחות" לבשו טלאים וסחבות ואפשר היה לראות את
ההשפעה הדתית על המראה שלהן. הבנות שעוד היה להן כסף ולא היו
לגמרי עניות זכו ללבוש את הזיוף של המותגים של המקובלות, אלה
שקנו מהמוכרים העצבניים בשוק הכרמל.
  כמו בכל חברה, וכמו בכל פגישה בפיצה, אפילו כזו של ילדים
בכיתה ג' שאחר כך משחקים חיי שרה ומפוצצים פצצות סרחון
ובורחים, יש קבוצות של אנשים, יש מקובלים ולא מקובלים. כל
המפותחות היו ביחד, כמו מולקולה לא ניתנת להפרדה גם על ידי
האימתניות שבאלקטרודות, ולא נתנו לאף אחת להיכנס לתוכן. לעומתן
הייתה קבוצה הרבה יותר גדולה של בחורות עניות ו"שטוחות". בין
הקבוצות עפו מבטים ולפעמים גם קללות וסימנים לא חינוכיים.
אני תמיד נפגעתי מהעניות ה"שטוחות" אז השתדלתי להיות עם
המפותחות, שחלקן הסכימו לקבל אותי.
  כשהגיע זמן האוכל, המקובלות, שהביאו שטרות של כסף עם
פרצופים של אנשים חשובים מודפסים עליהם, כאלה שחוללו מהפכות
והנהיגו מדינות, הזמינו הרבה מאוד פיצות עם הרבה מאוד תוספות,
על חשבון העניות כמובן. חלק מהעניות, התמזל מזלן, והן הצליחו
לקנות איזה סופר דרינק שיוצר בעזה.
  במהלך הערב, המקובלת מכולן, הכי יפה והכי כוסית, זאתי עם
הצמות היפות משני הצדדים, עם הפוש אפ והמסקרה, זאתי שדווקא
אהבה אותי מאוד, כל הזמן רבה עם שאר העניות, ובמיוחד עם אחת,
עניה ומסכנה במיוחד. הריב הגיע לכזה מצב שפתאום, כשהמקובלת לא
הייתה מוכנה, הענייה גזרה לה את שתי הצמות. תגובה לא אחרה
לבוא, ופרצה קטטה, כשכל המקובלות, וביניהן אני, תומכות במקובלת
חסרת הצמות, ולפתע חסרת החן, וחלק מהעניות חסרות הכוח, תומכות
בעניה המתאבדת שהעזה לריב עם המקובלת.

הקטטה עדיין נמשכת, ומלבדה קיימות עוד קטטות בין שאר הבנות,
רובן קטטות ישנות יותר, קטטות שנדמה לפעמים שאין להן סוף.

אז עכשיו אני קוראת אליך, גברתי המקובלת חסרת הצמות, לא בתור
אני הכולל, אלא בתור אחת מששת מיליון הפרטים שחיים בי, די
למלחמה באפגניסטן!