בדרכי הביתה בערב יום חמישי עצרתי בחנות הגדולה, מאוד. מסוג
החנויות שמוכרים בהן הכל, מן היפר סופר דופר מרקט. אספתי את מה
שרציתי, פחית משקה וכרטיס טיסה, ונעמדתי בתור.
 
מקום אחד לפני בתור תפס חברי גמליאל שבמקרה נקלע לחנות גם כן.
פניו היו נפולות. "אני בדרך הביתה", אמרתי. "ואני חוזר לבסיס.
סוגר שבת. הם נתנו לי 'אפטר' לערב."
"חבל שרק 'אפטר'", באמפטיה. "כן, לא סתם חבל, אמרתי למניאקים
האלה, כבר לפני חודש אמרתי לכל אחד שלא רצה לשמוע, שבתי מגיעה
לביקור מחו"ל ביום שישי. כולם לא רצו לשמוע." אז הגיע לקופה,
קנה את מצרכיו ונפרד ממני, שעה שניגשתי אל הקופה.

"שלום, הנה פחית משקה וכרטיס טיסה בבקשה.", אמרתי. אבל למה היא
מסתכלת עלי? חשבתי. "כן, פחית משקה... אתה רוצה רק כיוון אחד?"
"כן" "אה, אבל אפשר לקבל תעודה מזהה?" עכשיו היא גם מסתכלת
לצדדים, בחיפוש אחר איש בטחון. "בבקשה, הנה תעודה מזהה" "תעודת
זהות?" "איני נושא תעודות זהות מתוך התנגדות עקרונית לתעודות
שאינן ממלאות תפקיד פרט לצורכי זיהוי ומיון אנשים באופן חד
כיווני בידי הממשלה."
"כן, אבל מה הפונקציה שלך?", הוסיפה לשאול. "לאחרונה, הייתי
אומר ש- f(x)=x/(1+x) בתחום x>=0. באחד התרגילים האחרונים שלי,
היה לה נדבך חשוב מאוד בקידום ההוכחה." בשלב הזה ניגש אלי איש
הבטחון. "אדוני, אתה מוכן לומר מאיפה אתה? אולי תראה לנו דרכון
או אישור שהיה כלשהו?" ואשה אחרת אמרה לו לשאול אותי
בללהלהבלה, כלומר ניסתה למלמל משהו בערבית, שכנראה שנינו לא
מבינים, ואמרה להם לשאול אותי. "אבל אני יהודי מהארץ הזאת.",
אמרתי, והם הוסיפו בספקנותם. "ומה ההתחכמויות האלה, מדבר על
פונקציות." "היא שאלה אותי מה הפונקציה שלי." "תגיד לי, אם אתה
אכן ישראלי, באיזו יחידה שירת? פשוט את בגדיך וניווכח מי צודק
מביננו. אם תוכיח כי נימולת ואם נראה את הצלקות שנשארו לך
משירותך הצבאי, ואם לאו, אין לך מה לחפש פה"  "אני מתנגד לדרך
הפעולה שהצעתם. ויתר על כן היא ללא ספק אינה מסוגלת לקבוע
בודאות את זהותו הדתית והאזרחית של אדם."  "כלך לך, צא מכאן,
אתה מגורש."

לרוע מזלי נראה שתורנותו של איש הבטחון הסתיימה בדיוק עם רגע
עזיבתי את המקום, שכן הוא יצא ממנה בעקבותי. ולהוסיף על רוע
מזלי, נראה שדרכו חפפה לפחות את תחילת דרכי, שכן הוא הוסיף
ללכת בעקבותי, בצעדים מהירים. בעליה התלולה הליכתי הייתה אטית
משלו, וכשהוא חלף על פני הסתובב תוך כדי הליכה, ובעודו מתקדם
בכיוון המקורי שהיה הפוך לכיוון פניו, שילך לעברי בשתי
זרועותיו תנועות מוזרות של הצרחת אמותיו וחיכוך ידיו זו בזו.
אחר כך הוא נעצר. אני המשכתי ללכת וכאשר הגעתי למקום סמוך אליו
הוא אחז בי. מרגע מסוים זה נראה שמחשבותי והמציאות הגשמית
התפצלו. אני חשבתי שבלמתי אגרוף שהפנה לעברי, אחזתי בזרועותיו
סביב גבו וריתקתי אותו כשהוא מכופף וראשו נושק לארץ, אז נשכתי
אותו באפרכסת אוזנו עד זוב דם, ואפילו מעבר לכך, עד זוב מקצת
האפרכסת. עת שבו שני המסלולים להתמזג למסלול אחד מצאתי עצמי
שרוע על הארץ, חבול במקצת, ודמותו המתרחקת של התוקף עוד טרם
נעלמה מן האופק.