שלווה מדומה נחתה עלינו
ונעמדו לבלי נוע בדומיית החיים
ואז אני צרחתי את צריחת הסיוט שלי
במקום שבו הרוח אינה נושבת
התבוננתי סביב ולא ראיתי דבר
אתה נגעת בי ושכחת לצחוק.
אני חושבת שכדאי שאלך עכשיו.
מדוע אין הרוח כאן נושבת?
בשגעונות הייסורים
כשהבדידות פה מרחפת
לבד אני יושבת
ומחכה לשקיעה
אני מביטה סביב
והרוח- אינה נושבת. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.