העולם לא שייך לי. לא ממש, לא באמת.

העולם לא שייך למי שמקיים את החוקים, או למי שמתנגד להם. העולם
שייך למי שמתעלם מהם, לא מודע לקיומם.

העולם שייך לפסיכופטים.

כשהייתי בן 15 אני וחברים קראנו ספרים בפסיכואנליזה וזיהינו
סימפטומים של כל פתלוגיה נפשית אפשרית אחד אצל השני. חוץ מאולי
תסביכים אדיפליים. יש דברים שלא צריך לדעת על אף אחד.

אבל אני לא פסיכופט. אני נורמלי. חכם יותר מהרוב, מעניין יותר
מהרוב, אבל שפוי. זה לא רע, אני פשוט מספיק בוגר בשביל לדעת
שאני לא "משוגע" ולהתייחס בסלחנות לילדים שחושבים שהם כן. תמיד
הייתי מספיק בוגר בשביל לדעת את זה.

העולם שייך למי שיכול ללכת לסופר סל, לאסוף קניות מלוא העגלה,
ולהמשיך ללכת בנונשלנט טוטאלי אל האוטו בלי לשלם.
העולם שייך למי שיכול לרצוח, ולהתייחס לזה במספיק שוויון נפש
כדי לא לספר לאף אחד.

לפעמים אני גונב אריזה של מסטיקים או טיק טאק מהסופר, כשאני
עושה קניות ב300 שקלים למלא את הבית.

זה פתאטי.