האם בבת ים יש אנשים זרים שקונים פיתות? זאת שאלה שצריך לתת
עליה את הדעת, כי בבת-ים בטוח יש זרים, כי זרים זה דבר נפוץ
בכל עיר, עכשיו בבת-ים יש בטוח גם פיתות כי פיתות זה מצרך נפוץ
בכל עיר בארצנו הקטנטונת, עכשיו נותרת השאלה האם נעשה החיבור
הזה בין הפיתות לזרים.
נניח שזר מגיע לארץ מעצם היותו זר הוא איננו מקומי, ומקומי
ככאמור ידוע שאוכל פיתות מצד שני או מאידך גיסא אם תרצו לקחת
את המאמר הזה באופן אקדמי, הזר בטוח נכנס לחנות ומבחין בלחם כי
לחם הוא מצרך בסיסי מוכר בכל העולם ואם לא לחם אז לחמניה וליד
הלחמניה והלחם על פי רוב נמצאת הפיתה. עכשיו נשאלת השאלה האם
הזר נותן את דעתו מה זה הדבר העגול המוזר שמונח ליד הלחמניה
והלחם, כנראה שלא, ולמה לא? כי מעצם היותו זר הסכוי כי הוא
חושב מה זה העניין הזה פיתה הוא מועט מפני שמעסיקות אותו כל כך
הרבה מחשבות אחרות כגון: מחשבות קיומיות על פרנסה, געגועים
לארצו שם הוא לא היה זר ולא היו פיתות, ומחשבה בסיסית על מה
הוא בעצם בא לקנות ואיך הקניה תתבצע עם כל הקושי של השפה
העילגת והכסף הזר.
אך לאחר תקופה מסויימת בארצינו חלק מהמחשבות הללו של הזר
נפתרות נעלמות ונדחקות מתוך התרגלות לשיגרה והוא מקבל על עצמו
חלק מאורחות החיים.
אם כך כעת יש סיכוי יותר גבוה שכאשר הזר ייכנס לחנות הוא אכן
ישאל את עצמו על הפיתה מפני שעכשיו הר הסתגל למצב הקיים ומוחו
פנוי יותר למחשבות, אף כי געגועיו למשפחתו רק מתעצמים אך הגוף
כבר רגיל לתהליכים המשונים בארץ הזרה.
אם כן נניח שטווח זמן ריאלי לחשיבה של זר על פיתה הוא חצי שנה,
אך האם אחרי חצי שנה עדיין הזר נחשב לזר משום שהרי אמרנו שהזר
הגמור קיבל חלק מאורחות החיים של המקומיים כך שהוא כבר לא זר
גמור ובינתיים הגיעו לארץ הזרה זרים שהם הרבה יותר מוזרים מהזר
שזה עתה דיברנו עליו. ומה בכלל בא קודם הביצה או התרנגולת,
וכשגלילאו אמר ואף על פי כן נוע תנוע למה בדיוק הוא התכוון,
וירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור היא אכן כזאת גם כיום? ואם
השאלה היא רטורית ובכל זאת עונים עליה האי עדיין נשארת שאלה
רטורית? ומה זה כל הרטוריקות שאנשים ממציאים? ובכלל איך
מסיימים את המאמר הדפוק הזה? טוב אין ברירה צריך לסיים בשאלה
מה שבטוח דבר אחד ברור בהגדה של פסח אני לא זה שאיננו יודע
לשאול, אז נשאר לי להיות  תם, רשעת או חכם. אך זאת כבר שאלה
אחרת? שיט אולי אני באמת לא יודע לשאול....