ישנו אדם הזוכר השפלה.
השפלה אשר שואבת ובולעת
את הכרס שנותרה מחלת השבת,
וממשיכה ומצמקת פנים סמוקות
וממלאה בהן עמקים וצללים אפורים,
שבריריים.
השפלה המכלה לאיטה, במשך שנים,
את הגוף.

וזוכר האדם גם פחד.
פחד החודר אל תוך עורך הזקור,
ומתארגן לפי צורות גיאומטריות,
מספרים.
משם חודר הפחד אל תוך דמך וזרעך,
ומתעורר וצץ בעיני צאצאיך
עם השמע נקישה פתאומית על הדלת
המבורחת.

ובעת ערב, עם בואו למשכב,
רואה האדם לנגד עיניו מוות.
מוות הנחבא בינות גופות
שדופות וחיוורות.
מוות הנסתר בעמקי מבט
חסר אונים.
אישה וילד שאינם עוד.
רצח ללא מילים.

והנה יושב לו האנס כלב ציד
על גבי גבעה ירוקה ופורחת
ומביט מטה אל עבר כמה
צריפים מרקיבים
חושב- אולי לא היו דברים מעולם.
השפלה
פחד
רצח
אדם