לעיתים קורה שהמציאות טופחת לי על הפנים,
הרגעים בהם מתגלה פרצופם האמיתי של "החברים".
ואז במהירות אני מחליט שאת הקשר הזה צריך להפסיק:
"אני יוצא לדרך חדשה, למצוא חברים, להרפתקה".

לאחר נסיון קצר מתרסק אני לרצפה, כיוון שהמשימה בכלל לא קלה.
היכן אמצא חברים חדשים?
הרי כבר כולם מגובשים ואינם מעוניינים בחידושים.

רגע זה הוא הקשה מכל, עכשיו אני מבין שצריך לסבול.
לא ניתן לוותר על העבר ובלית ברירה איתי הוא נשאר.
תגידו אתם, מה עדיף? לא הצלחתי למצוא לי תחליף,
לכן אני מתפשר על מה שיש, אך יותר מזה לעצמי מבקש.