יש פעמים בהן אני חש כאחד האנשים הבודדים,
כמו אחד כזה שאין לו חברים.
אחד שמכיר כמעט את כולם, אך נשאר בודד בעולם.
כחש רצון לשתף ולדבר,
מדפדף בפנקס הטלפונים ולא מוצא למי להתקשר,
כי יודע איך תתנהל השיחה:
"שלום, מה שלומך? הכל בסדר, טוב תודה".
אני מרגיש כאילו הכל כבר סופר,
מה עוד אפשר אחד לשני לומר?!
כנראה שמערכת היחסים על ערש דווי,
אולי כבר היה לנו יותר מדי?
הרי למה כבר אפשר לצפות,
עד מתי הים יכול לשקוט?!
כל אדם הוא עולם ומלואו,
וזה נס שהגענו יחד עד כה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.