בשפתיי החשוקות אני אומר אלפי שתיקות
בשפתיי הרעבות לעוגן שיצמיד אותן לקרקע
אני בולע חרבות בדמות מילים שלא נאמרות

בשפתיים הסדוקות שלי - שפתיי הלס שלי
הגאיות ללא רוחות - ללא הנגיעות
העור המקומט חיוור כמוות
מדבר הפה צחיח והדיונות משתרעות
עמוק עד אופק הגרון

דם הססני הוא הכובל אותי
לחיים אלו
המיית העורקים העדינה
משרה עלי הלך-רוח זה
בו איני דורש מאיש
ואיני נדרש לכלום
מלבד להיותי

ישובו היסמין והלילך לפרוח
ללא עזרת היד המזריעה
וגנים שבראשי ילבלבו

מהו חסד צנוע
אם לא כיסוי באדמה טובה?
מהי מידת הכוח הדרושה
כדי להתנגד לרוח
אך לא להודפה?

עירוי חושים אל תוך הווריד
אדרנלין הותיר אותי ריקם
תנו בי חמישתם במלוא עוצמת הידיעה
יופיעו נכוחה במשעוליי
הפעולה השאירה בי חותם
קליפת אדם אני פנימיותי אזלה
  - מעמסת העשייה -
שאבתי מים - בארות יבשו
צרכתי מה שנאגר - מרתפים רוקנו
תנו בי קיומים כמספר היקומים
עירוי חושים אל תוך הווריד

אומר קבס עולה בתזזית
אומר זוועה
יורה חנק לכל הכיוונים
היימליך היה מתמרן דרך החוצה
יורק את ההרגשה
אני אומר את חרדתי בנשימות קטועות
אומר עצמי למות
מבקש רגע שקט
מנווט לאפור הרגוע
מכוון לשקוף
היימליך היה מקיא
אני בולע
מתכנס