שוב נעצו לנו תער
בלב ליבה של המדינה
ולמרות ההבלגה שאימצנו
העם שוב זועק נקמה
איך נוכל לעצום עוד עינינו
אל מול דם ילדים שנשפך
הוא טבע בתוך דם, וראינו
איך השלום שוב נרצח

ושוב בעטו בפנינו
ושוב נפנה את הלכי השניה
אבל הכאב לא עובר
הוא גודל לו
בצעקות של דקות דומיה

יום אחד יפרצו מחסומינו
נפיל את כל החומות
וימלאו הרחובות בערינו
באלפי אמהות שכולות
הן ילכו יד ביד יחד
למרות ש
בניהן היו לאויבים
ובכיין הוא אותו בכי
כאביהן אותם כאבים

ואל מול האש הצולבת
ימשיכו האמהות לצעוד
וקולן יהדהד בראשינו
לא נקבור עוד בנינו
לא עוד