[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אדם מעוז
/
אתה לא תופס

הופק כסרט גמר יא' למגמת קולנוע של תיכון "הראשונים".

1. יום / חצר ביה"ס / חוץ

נדב, נער ממוצע בגיל ההתבגרות, נראה טוב, הולך יחד עם דני
וערן. כולם נמצאים עם תיקים על גביהם, יש הרבה אנשים חוץ מהם
שחולפים ברקע, גם הם עם תיקים על גביהם. הם מדברים וצוחקים
ביניהם, אך לא שומעים את מה שהם אומרים וברקע יש מוסיקה
קצבית.
בשלב מסויים הם מגיעים לשער בית הספר ונדב נפרד מחבריו לשלום.
הם הולכים לכיוון אחד והוא הולך לכיוון שונה.

2. יום / רחוב + תחנת אוטובוס / חוץ

נדב הולך ברחוב ואפשר לראות שהוא שמח (הוא מחייך והולך
בדילוגים משונים). לפתע המוסיקה נחלשת בהדרגה והופכת למעין
צליל של הפתעה. תוך כדי, נדב נעמד במקום, יש קלוז אפ על פניו
ואפשר לראות שהוא המום. אחרי זה רואים אוטובוס נוסע ומיד אחרי
זה חוזרים אל נדב שמתעשת ומתחיל לרוץ בשיא המהירות בליווי
מוסיקה קצבית ומותחת. בשלב מסוים של הריצה שלו הוא עובר ליד
שירה, נערה בת 16-17, נראית לא רע, עומדת עם תיק, בלי לשים
לב אליה. רואים אותה בזמן שהוא עובר לידה מסתכלת עליו בערגה.
מראים את סוף הריצה שלו בהילוך איטי כאשר רואים שהוא מגיע
לתחנת האוטובוס בדיוק בשניה שהאוטובוס מתחיל לנסוע. באותו
הילוך איטי רואים את נדב כורע על רגליו, מסתכל למעלה וזועק:

                                     נדב

לא שוב!!!!!!!!!!!!

(במהלך סצינות 1 ו2- יופיעו מדי פעם כתוביות שבהן יופיעו
קרדיטים מסוימים. בשניה שנדב מתחיל לצעוק, עוברים לקרדיט של
הבמאי, עליו תושמע הצעקה).

3. יום / סלון בבית של נדב / פנים

אמא של נדב, אישה בת 30 - 40, נראית מטופחת, המראה הכללי שלה
לא משנה, יושבת על ספה וקוראת עיתון. לפתע שומעים דלת נפתחת.
רואים שנדב נכנס, כולו מזיע ומתנשף. אמא של נדב בינתיים לא
מזיזה אפילו את העיניים שלה מהעיתון. רואים שעון דיגיטלי שמראה
את השעה 16:00 לרגע. נדב לא עוצר לרגע - הוא ממשיך ללכת, בלי
בכלל לשים לב לאמו, נכנס לחדרו, וטורק אחרי את הדלת. על הדלת
יש שלט כמו "אל תפריעו" או "ביקורך אצלי מהווה את שיאו של יום
מחורבן זה" - משהו כזה.
אמא של נדב קמה ממקומה והולכת אל הכניסה לחדרו של נדב.

                                אמא של נדב

נדב! אתה גם יכול להגיד שלום, אתה יודע!
(מחכה כמה שניות, אין תשובה)
תגיד, ככה זה יהיה כל פעם? אתה תחזור הביתה, לא תגיד שלום, ישר
תכנס לחדר שלך ותסגור את עצמך מהעולם?

                נדב (מתוך החדר, לא פותח את הדלת, רוטן)

ואת תשאלי אותי כל פעם את השאלה הזאת? תביני שאני במצב רוח רע.
את יודעת למה. תני לי זמן וזה יעבור לי.

                               אמא של נדב

(נאנחת) רק תגיד לי איך המבחן במתמטיקה? אמרת לי שאתה מקבל
אותו היום.

רואים דפים עוברים מתחת לדלת הכניסה לחדרו של נדב. האם מרימה
אותם מהרצפה, מעיינת בהם ורואים שהיא מתפעלת. היא מניחה אותם
לאחר כמה שניות על השולחן ורואים שהציון הוא מאה.

4. יום / חדר של נדב / פנים

החדר של נדב הוא חדר של נער ממוצע. אין בו דברים מיוחדים. אולי
כל מיני תעודות הצטיינות בספורט ובלימודים ודברים שיעזרו לנו
לאפיין אותו כילד מוצלח.
על הקיר, תלוי דף עליו כתוב בגדול מספר הטלפון של שירות
הלקוחות של אגד ולידו הרבה סימונים של קווים (כמו שיש בבתי כלא
שבן אדם סופר כמה ימים הוא נמצא שם).
נדב נשכב על המיטה בחדרו (כן, יש שם מיטה). הוא מסתכל על המספר
טלפון שיש על הקיר, לוקח טלפון (כן, יש בחדר גם טלפון) ומתקשר
למספר.

                                    נדב

הלו? זה שירות הלקוחות של אגד?... אני מעוניין להתלונן...

                       קול שירות לקוחות (מפוחד)

רגע - זה נדב אלוני?

                                    נדב

אממ... כן?...

                      קול שירות לקוחות (מפוחד)

תפסיק להתקשר! אל תתקשר הנה לעולם! אחרת -

נשמע קול של ניתוק ואז צליל קו. נדב מתפלא וסוגר את הטלפון.
הוא מסתכל על המספר עוד פעם, מוציא עט ומסמן עוד קו ליד כל
הקווים (ויש הרבה). הוא נאנח ופותח מגירה מהארון שיש לו בחדר,
משם הוא מוציא קלסר גדול וישן שיש בו הרבה דפים. על הקלסר כתוב
בגדול "רעיונות לתפיסת אוטובוסים". נדב פותח את הקלסר במרכזו
ומתחיל לקרוא, מדי פעם הוא משרבט משהו. לפתע מצלצל הטלפון. נדב
מרים אותו.

                                    נדב

הלו?

                                     דני

אהלן אחי, מה קורה?

                                    נדב

אה! דני! אני חי. מה איתך?

                                     דני

הכל דופק. תגיד גבר - בא לך להריץ איזה משחק כדורסל עם כל
החבר'ה?

                                    נדב

אמממ...

                                     דני

אחי, תזהר ממני. אל תתחיל עם השטויות שלך על האוטובוסים.

                                    נדב

תשמע, זה פשוט מוציא לי את החשק. נשבע לך. הייתי משחק... פעם
אחרת אולי...

                                     דני

תראה, יש לקבוצה שלנו טורניר עוד שבועיים. אתה השחקן הכי טוב
שלנו. אנחנו צריכים להתאמן...

                                    נדב

אבל... (נקטע)

                                     דני

...ותיקח בחשבון שאם אתה לא תשתתף במשחק, זיגי יחליף אותך.

                                    נדב

(מעווה את קולו) זיגי...

מראים לשניה תמונה של בן אדם עם פרצוף דבילי מנסה לכדרר כדורסל
ללא הצלחה.

                                     דני

בדיוק. אני, באופן אישי, לא צריך שתעשה לי טובות, אבל תחשוב
לרגע על הקבוצה. ביי.

5. יום / מגרש כדורסל / חוץ

דני וערן עומדים יחד עם עוד שני אנשים, כולם עם לבוש ספורטיבי,
ערן מחזיק כדורסל. דני מחזיק פלאפון, הוא מנתק את השיחה עם נדב
ושם את הפלאפון שלו בכיס.

                                    דני

אני אומר לכם, לפעמים בא לי לחנוק את הנדב הזה. הבן אדם הזה
שולף מאיות מהשרוול, כל הבחורות רוצות אותו, אבל הוא כל הזמן
(מחקה את נדב) אוטובוסים אוטובוסים אוטובוסים... בלה בלה
בלה...

                                    ערן

(צוחק כמו אדיוט) בלה בלה בלה... (צוחק) זה מצחיק! כן! זה
מצחיק!

                                    דני

ערן?

                                    ערן

(מפסיק לצחוק) מה?

                                    דני

שתוק.

                                  נער א'

תגיד, דני, מה הסיפור שלו בעצם? מה העניין שלו עם האוטובוסים?

                                    דני

אתה באמת לא יודע? הוא כל הזמן מדבר על זה! בכל מקרה, יש איזה
משהו שמונע ממנו לעלות על אוטובוסים. הוא מעולם לא עלה על
אוטובוס בחיים שלו.

                                  נער א'

רגע - אבל הוא גר בצד השני של העיר! איך הוא מגיע לביה"ס?

דני נועץ בנער א' מעין מבט משונה.

                                  נער א'

מה? - אתה רוצה להגיד לי שהוא -

6. יום / רחובות + ביה"ס / חוץ

רואים את נדב רץ עם תיק בכל מיני רחובות למשך כעשר שניות. בשלב
מסויים הוא מגיע לכניסה לבית הספר. כולו מיוזע.

                                     נדב

(אל עצמו, מתנשף, הולך תוך כדי) אני... שונא... ימי שלישי...
שעת... אפס... לקום... בחמש... וחצי... בבוקר...

תוך כדי שהוא מדבר הוא מתקדם לכיוון מבנה בית הספר.

7. יום / כיתה / פנים

כיתה מלאה בתלמידים שישובים ליד שולחנות. אחד מהם הוא נדב. כמו
כן, נמצאת שם שירה, שיושבת ליד חברה שלה. המורה עומד ליד הלוח
עליו כתובות פונקציות וכאלה דברים ומדבר.

                                    מורה

לכל משוואה יש פתרון ואם אין פתרון - סימן שככה זה צריך להיות,
ואז כותבים "אין פתרון" (כותב על הלוח "אין פתרון"). ברור?
יאללה, תתחילו לעבוד.

מתחילה עבודת כיתה, המורה עובר משולחן לשולחן ועוזר לתלמידים.
יש רעש, אך לא מוגזם.
שירה מסתכלת על נדב שפותר תרגילים במחברתו. לפתע חברתה פונה
אליה.

                             חברה של שירה

מה את מסתכלת ככה על נדב כל הזמן?

                                   שירה

סתם... לא יודעת...

                            חברה של שירה

אין, הבן אדם הזה מפחיד אותי עם כל הקטעים שלו על האוטובוסים.
הוא מוזר!

                                   שירה

אני לא יודעת...

נדב מרים את ידו. המורה מבחין בו.

                                   מורה

כן, נדב?

                                    נדב

אפשר בבקשה לצאת לרגע לשירותים?

                                   מורה

בסדר, אבל תמהר. לצאת באמצע שיעור זה פשע נגד מתמטיקה!

נדב יוצא במהירות מהכיתה. שירה מסתכלת עליו יוצא ונאנחת.

8. יום / מסדרונות + שירותים / פנים

נדב הולך לאיטו במסדרונות בית הספר. תוך כדי שומעים את V.O של
מחשבותיו.

                                V.O נדב

די! אני לא יכול להתרכז בשיעור! אני לא יכול כלום! אני כל הזמן
חושב על אוטובוסים! אני לא יכול... לפחות היום אני אנסה את
התוכנית האחרונה שלי לתפוס אוטובוסים. כן! זה חייב לעבוד...
ישבתי על זה כל אתמול.

מגיע לשירותים, ניגש אל אחד מהתאים.

                                  V.O נדב

התופסאוטובוסומט!!!

תוך כדי ששומעים את זה הוא שולף ממאחורי האסלה מעין חכה שבקצה
שלה מחובר מגנט. אפשר להוסיף אל זה עוד דברים שיגרמו לזה
להראות יותר מטופש.
הוא מתחיל לחבק ולרקוד עם הדבר הפטנט שלו ותוך כדי עדיין
שומעים אותו.

                                  V.O נדב

סוף סוף אני אצליח לתפוס אוטובוס! פעם אחת ולתמיד אני אוכיח
שאני יכול!...

אחרי כמה זמן, הוא מפסיק לרקוד ומתחיל לחזור לכיוון הכיתה עם
הפטנט.

9. יום / כיתה / פנים

נדב נכנס במהירות אל הכיתה בלי לסגור אחריו את הדלת, הוא קורן
מאושר. תוך כדי המורה מסביר דברים במתמטיקה. לפתע הוא עוצר
ומסתכל על נדב.

                                    מורה

נדב... אני מתפלא עליך. לא חינכו אותך בבית לסגור דלת? אתה
נולדת באוטובוס?

כל הכיתה משתתקת. נדב מסמיק לגמרי, קם ממקומו, לוקח את תיקו
ויוצא מהכיתה בריצה. כל הכיתה נמצאת בדומייה לעוד מספר שניות
ולפתע שירה קמה ממקומה ויוצאת גם היא מהכיתה. המורה מושך
בכתפיו וממשיך ללמד.

10. יום / חצר ביה"ס / חוץ

נדב, סמוק ומעוצבן כולו, הולך בהליכה מהירה לאורך חצר ביה"ס
ומתרחק מהמבנה שלו, שירה רצה מאחוריו וקוראת לו.

                                    שירה

חכה! עצור שניה! אל תרוץ! חכה רגע!...

נדב עוצר בשלב מסויים, אך לא מסתובב. שירה מגיעה אליו ועוצרת.

                                    שירה

מה קרה לך?... למה יצאת ככה?...

                               נדב (מתפרץ)

מי את בכלל?! מה את רוצה ממני?!

                                  שירה

אני שירה... שירה רוזנברג, אני איתך באותה הקבצה במתמטיקה...

                                   נדב

(בוחן את שירה, נרגע טיפה) אה... וואלה...

                                  שירה

מה קרה לך שם?...

                                   נדב

עזבי... זה לא משנה.

                                  שירה

זה מאוד משנה. לי, לפחות.

                                   נדב

תגידי, נפלת על השכל?! עד לפני שניה בכלל לא ידעתי איך קוראים
לך! למה שאני אספר לך את הצרות שלי?

                                  שירה

אממ... כי אני מבקשת ממך ממש יפה?

יש שתיקה למספר שניות. שירה ונדב מסתכלים זה על זה.

                                  שירה

אתה יודע מה? אני מצטערת. באמת שלא הייתי צריכה לצאת החוצה
ולשאול אותך מה קרה. מצטערת באמת שאני מביעה אכפתיות.
להתראות.

שירה מתחילה ללכת בחזרה לכיוון מבנה בית הספר. נדב מסתכל לעברה
ולא אומר כלום. לפתע הוא צועק:

                                   נדב

חכי דקה! לא התכוונתי לגרום לך ללכת. אני פשוט... מרגיש טיפה
רע עכשיו. לא התכוונתי להתפרץ עלייך...

                    שירה (מתחילה לחזור לאט)

אולי גם אני לא הייתי צריכה ישר לשאול מה קרה לך בלי שאני בכלל
מכירה אותך...

                                   נדב

זה בסדר...

יש שתיקה למספר שניות.

                                  שירה

אז מה קרה?

                                   נדב

אמממ... אני לא מרגיש נעים להסביר לך את זה ככה, בביה"ס...

                                  שירה

אז בוא ניפגש מתישהו.

                                   נדב

אבל אני לא מכיר אותך בכלל...

                                  שירה

ואיך בדיוק אתה רוצה שנכיר? תהיה איתי בקשר... הנה הטלפון
שלי.

מוציאה עט, רושמת לנדב את הטלפון על היד.

                                  שירה

תתקשר! ביי!

שירה רצה מהאזור. נשמע צלצול. אנשים מתחילים לצאת לחצר. נדב
מסתכל על המספר שעל ידו לכמה רגעים ויוצא מבית הספר.




11. יום / רחוב + תחנת אוטובוס / חוץ

                                    V.O נדב

טוב, נגמרו הלימודים, הגיע הזמן לנסות את התופסאוטובוסומט!

נדב מתחיל לרוץ לכיוון תחנת האוטובוס - מזכיר את סצינה 2 - הוא
מחזיק באחת מידיו את הפטנט שלו. הוא מגיע לתחנת האוטובוס בדיוק
כאשר האוטובוס מתחיל לנסוע - הוא זורק את החכה והמגנט פוגע
בראשה של אישה זקנה שיושבת בתחנה.
היא קמה ממקומה ומתחיל לקלל אותו תוך שהיא מרביצה לו עם תיקה.

                                    זקנה

תתבייש לך! ילד חוצפן! האלימות בימינו! איך אפשר? איך אפשר?

נדב מתחיל לרוץ ולברוח מהזקנה.

12. יום / סלון בבית של נדב / פנים

נדב נכנס לביתו, כולו מתנשף ומזיע. הוא מסתכל על השעון
הדיגיטלי שיש על השולחן בשעון והוא מראה את השעה 15:40 בערך.

                                    נדב

אה... אני משפר את זמן ההגעה... זה טוב... (צועק) אמא???

אין תשובה. נדב ממשיך ללכת בבית. הוא נכנס לחדרו וסוגר אחריו
את הדלת.

13. יום / חדר של נדב / פנים

נדב נשכב על מיטתו, מסתכל על המספר של שירותי הלקוחות של אגד
שתלוי על הקיר, לוקח את הטלפון ומתחיל לחייג מספר. לפתע הוא
מנתק, מסתכל על ידו ורואה שם את מספר הטלפון של שירה. הוא לא
עושה כלום למשך כמה שניות, ואז הוא שוב לוקח את הטלפון
ומחייג.

                                    נדב

הלו...?

                                  קול נשי

הלו?

                                    נדב

אפשר בבקשה לדבר עם שירה?

                                    שירה

מדברת! נדב, זה אתה?

                                    נדב

כן, זה אני... אז את רוצה להיפגש היום?

                                    שירה

טוב! נפגשים היום בתשע בכניסה לקניון. טוב? חייבת לרוץ, נראה
אותך שם! ביי!

נדב מתחיל להגיד משהו, אך שירה מנתקת את הטלפון והוא נשאר קפוא
במקומו.

                               נדב (אל עצמו)

קו 29 מגיע לקניון... נו טוב, אז אני ארוץ טיפה. לא קרה שום
דבר.

לא עושה כלום למשך מספר שניות. לפתע מרים את הטלפון ומתקשר.

                                    נדב

הלו? אגד שירות לקוחות?

14. לילה / קניון / פנים

כל הקטע הבא מתרחש על רקע מוסיקה ולא שומעים שום דבר מלבדה.
שירה ונדב נפגשים בכניסה לקניון, מתחבקים חיבוק ידידותי כזה,
מדברים ביניהם. אחרי זה רואים אותם אוכלים גלידה ביחד וצוחקים,
אחרי זה משחקים בהוקי אוויר ביחד.

15. לילה / תחנת אוטובוס / חוץ

הולכים יחדיו עד שהם מגיעים לתחנת אוטובוס והם מתיישבים על
הספסל שלה, הם מדברים תוך כדי אך עדיין שומעים את המוסיקה עד
שהם מגיעים לספסל ואז היא מתעמעמת.

                                  שירה

חברה שלי מפחדת ממך, אתה יודע? אבל אני לא מפחדת ממך. אני
חושבת שאתה חמוד.

                                    נדב

זה ממש מוזר... את יודעת? עד היום אני בכלל לא הכרתי אותך,
ופתאום אנחנו יוצאים ביחד וכל זה... רגע, למה חברה שלך מפחדת
ממני?

                                   שירה

כל הקטע שלך עם האוטובוסים. זה באמת מוזר. הקטע שהיה לך היום
בשיעור מתמטיקה... או אחרי ביה"ס, שתקפת אישה זקנה עם חכה...
לא חסרים לך קטעים.

                                    נדב

(שותק למספר שניות) לא תקפתי אותה... זה קרה בטעות...

                                   שירה

אולי עכשיו תוכל להסביר לי מה כל כך מטריד אותך?...

                                    נדב

(שותק שתיקה עמוקה ורצינית) טוב... אני אספר לך. אבל קחי
בחשבון שקשה לי מאוד לדבר על זה, בסדר? אז תתחשבי בי טיפה.

                                   שירה

(ברצינות עמוקה) אוקיי.

                                    נדב

טוב... הנה זה בא... (16) מעולם לא הצלחתי לתפוס אוטובוס.
מהיום שנולדתי ועד עכשיו. בהתחלה זה בקושי הפריע לי, אבל כיום
אני לא יכול שלא לחשוב על זה... (17) התחלתי לנסות לחשוב על
שיטות לתפוס אוטובוסים, אך לא משנה מה אני עושה, שום דבר לא
עובד... (18) זה כאילו זאת מעין קללה כזאת שבאה נגדי, אבל אני
מניח שאני אף פעם לא אדע... (בזמן שנדב מדבר רואים את סצינות
16-18 לפי הסדר שנתתי).

16. יום / מדשאה / חוץ

רואים ילד רץ אחורה עם כפפה ומישהו אחר זורק אליו אוטובוס
צעצוע, הילד לא מצליח לתפוס את האוטובוס והוא נופל על גבו.


17. יום / תחנת אוטובוס / חוץ

רואים תחנת אוטובוס בה יושבים איש או שניים, לידה נמצא שיח,
שמתוכו מציצה משקפת, בשלב מסויים יד מורמת מעל השיח ומנופפת
קופסת דגנים שכתוב עליה "אוכל לאוטובוסים".

18. יום / תחנה מרכזית / חוץ

נדב הולך בחשש בתחנה המרכזית שם חונים כל האוטובוסים, הוא
מתקרב אל אחד מהם ובא לגעת בו. פתאום מופיע אדם מבוגר ומתחיל
לצעוק עליו ולרדוף אחריו כאשר הוא מתחיל לברוח.

19. לילה / תחנת אוטובוס / חוץ

המשך סצינה 15.

                                   שירה

(רגועה) זה הכל?

                                    נדב

מה זה צריך להביע?!

                                   שירה

אני פשוט לא מבינה למה זה כל כך מפריע לך?

                                    נדב

למה שזה לא יפריע לי? תסתכלי על עצמך! את יכולה לתפוס אוטובוס
מתי שאת רק רוצה, ואני?...

                                   שירה

תראה, נדב. אני אולי מכירה אותך רק יום אחד, אבל במהלך היום
הזה כבר הספקתי להבין שאתה יותר נחמד מרוב האנשים שאני מכירה,
ותאמין לי שבשבילי זה מספיק. אתה מבזבז את הזמן שלך בלנסות
לבטל את הקללה הזאת כשהיא בעצם כל כך חסרת משמעות... זה כל כך
מפריע לך שאתה מפספס אוטובוסים?

                                    נדב

כן!!!

                                   שירה

נדב, לכל אחד יש דברים שהוא מפספס בחיים. גם לי יש כאלה, תאמין
לי או לא -  אבל אני לא חושבת על הפספוסים שלי. אני חושבת על
דברים שכן יש לי ושכן השגתי בחיים וככה אני מרגישה טוב עם
עצמי. אתה מבין?

                                    נדב

המממ... על מה את חושבת עכשיו, אם ככה?

                                   שירה

עלייך.

נדב ושירה מתקרבים זה לזה באיטיות ומתנשקים. הם מתנשקים מספר
שניות ולפתע עובר אוטובוס ליד התחנה בה הם יושבים. נדב אפילו
לא מסתכל לכיוון שלו. אחרי כמה שניות הם מפסיקים.

                                   שירה

נו? מה יש לך להגיד עכשיו?

                                    נדב

זה לא הקו שהייתי צריך.

רואים את האוטובוס מתרחק ואפשר לראות שמספר הקו שלו הוא 29.

פייד טו בלאק, מוסיקה נכנסת, כתוביות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אינפנטיל!




פרובוקטורית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/1/02 4:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אדם מעוז

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה