אף אחד מהמורים של אדוארד ראשיד בתיכון לא חשב שהוא יגיע אי
פעם למשהו. ראשיד, אמריקאי ממוצא הודי היה ילד מופנם, שלא לומר
תמהוני שמעולם לא השתלב בחיי החברה של הכיתה. לעומת זאת היו
הישגיו בלימודים נאים למדי, גם אם לא הטובים ביותר בכיתה. בסך
הכל אי אפשר היה להאשים את הילד. הילדות שלו באמת היתה קשה
וחסרת מזל. אמו מתה כשהיה תינוק, עוד בהודו, ואילו אביו נהרג
כמה שנים מאוחר יותר כשנפל מהקומה החמש עשרה של בניין משרדים
בלוס אנג'לס. אדוארד גדל עם אחותו אצל קרובי משפחה.

לפני שנה וחצי, בגיל שלושים ושש בלבד הרעיד ארוארד את העולם
המדעי. הכל התחיל בתכנית מיוחדת של משרד ההגנה לשיפור יכולתו
של הצבא האמריקני. בהתחלה חיפשו פתרונות קונבנציונליים: מיגון
טוב יותר, נשק חזק יותר, מהירות. אבל את כל הדברים האלו יכול
היה גם האוייב לפתח בסופו של דבר ובסוף מנצח הרי מי שיש לו
מזל.

כך החלה, בתקציב עלוב, תכנית פיצוח המזל. קבוצה קטנה של מדענים
החלו לעבוד כדי לפצח את חידת המזל: מהו אותו מזל ? כיצד קורה
שלאנשים מסויימים יש יותר מזל מאחרים ? איד משיגים מזל ואיך
מאבדים אותו ? האם ניתן לייצר מזל במעבדה ?.

מאות אנשים רואיינו ונלקחו מהם דגימות דם: ניצולי שואה, ניצולי
תאונות דרכים, זוכי לוטו, אלופים אולימפיים, אנשים עם יותר מזל
משכל, מהמרים כפייתיים, חתולים שחורים. המחקר התקדם יפה מאד
ודווקא כשהיו קרובים מאד לפריצת הדרך נטרף מנהל הפרוייקט ע"י
כריש כשיצא לשחיית בוקר במפרץ מקסיקו.

הטרגדיה זיעזעה את כל המעורבים בפרוייקט וההתקדמות נעצרה לזמן
מה. אז מונה אדוארד ראשיד למנהל הפרוייקט החדש והביא מייד
לתנופה מחודשת במחקר. תוך זמן קצר הסתיים הפרוייקט והוכן תרכיב
מזל מיוחד להזרקה. ההמצאה נוסתה על מחלקת חיילים אמריקניים ללא
ידיעתם. לאחר שהחומר הוזרק להם בעת גיוסם הם נשלחו בכוונה
היישר אל תוך מארב של כוחות עיראקיים גדולים מהם בהרבה. לשמחת
כל המעורבים חזרו כל החיילים בריאים ושלמים מלבד פגיעות
מזעריות בלבד.

במשך זמן מה נשמר כל העניין בסוד, אלא שלבסוף לא התאפק אחד
מעובדי הפרוייקט והזריק לעצמו מנה מוגדלת של מזל. אחר כך הוא
מילא טופס לוטו בודד ונמלט לדרום אמריקה עם שלושים ושישה
מיליון הדולר בהם זכה. אי אפשר היה לשמור יותר את הסוד והידיעה
פשטה במהירות. לא עבר זמן רב עד שחברות אזרחיות מסחריות החלו
לייצר מזל.

הביקוש היה עצום. תורים ענקיים של אנשים השתרכו בכל נקודות
המכירה. מסכנים, נכים, פושטי רגל, חשודים בפלילים. כולם נהרו
אל החנויות בתקווה שהמזל יאיר להם פנים. גם אנשים רגילים לא
היו חסרים וער מהרה נגמר כל המלאי ונוצר מחסור, אותו לא יכל
כושר הייצור להדביק. ולא רק זה אלא שלמזל היתה תכונה חמקמקה
שהשאירה את חוסר הצדק הבסיסי על כנו. מי שהצליח לקנות לעצמו
מזל הגדיל מאד את סיכוייו להצליח גם בפעם הבאה, משום שכעת היה
בעל מזל רב יותר ואילו המסכנים שלא הצליחו בפעם הראשונה נשארו
במסכנותם.

הנרי ג'ונסון, נער כושי בן 18 עמד כבר שלושה ימים בתור למזל
ולא יצא לו מזה כלום. אמא שלו היתה משותקת בשתי הרגליים ואבא
שלו עבד כשרת בבית ספר. המזל הזה היה הסיכוי היחיד שלו לצאת
מהחור שבו היה תקוע כל חייו. ביום הרביעי הוא נשבר. חבוש כובע
גרב הוא שלף אקדח שהיה שמור אצלו עוד מתקופת בית הספר. התור
התפזר ונסוג בבהלה. הוא נכנס פנימה ונופף את האקדח מול האחות
המבוהלת. "תני לי את כל המזל, זונה. עכשיו ! " כדי להמריץ אותה
עוד קצת הוא שיחרר ירייה באויר. כמה חתיכות טיח נשרו מהתקרה
כשהאחות דישדשה במהירות לחדר צדדי. "שלא תעיזי לחשוב על שום
דבר טיפשי" הוא צעק אחריה, שומע אותה מייללת בשקט. היא חזרה
ומסרה לו שקית גדולה מלאה בקבוקוני זכוכית. "יופי, ועכשיו
הזריקה". בידיים רועדות הזריקה האחות להנרי את שיקוי הקסם.
מייד אחרי זה הוא ברח החוצה, רץ כמו משוגע בין חצרות הבתים,
קופץ מעל גדרות, נשרט ונחבל.

המשטרה הגיעה באיחור. מכשירי הקשר שלהם לא עבדו טוב, לשלוש
ניידות היה פאנצ'ר ולא נמצאו עדי ראיה. לא עזר כלום, לבחור היה
פשוט מזל לא נורמאלי.

אחרי יומיים הוא הגיע שוב. הפעם הוא כבר לא כיסה את הפנים שלו
והיה לו אקדח הרבה יותר גדול, הוא נכנס למרפאה אפילו בלי לרוץ.
שתי יריות, ויטרינה אחת מרוסקת והאחות מביאה לו בריצה שקית יפה
עם מנות חדשות של מזל. עוד זריקה והוא עף החוצה. הפעם כבר מחכה
לו בחוץ רכב מילוט והוא בורח דרך הסימטאות אל הכביש הראשי. ככה
זה ממשיך עוד פעם, ועוד פעם בכל מיני מקומות בעיר והמשטרה חסרת
אונים. אין לה כלים להתמודד עם כמויות המזל שיש לילד. בכל פעם
שהם מנסים לתפוס אותו קורות להם כל מיני תקלות ובאחת הפעמים
סגן מפקד המשטרה מנסה לקפוץ אל המכונית של הבחור מתוך רכב
נוסע, מחטיא ונהרג.

והנרי ? הבטחון העצמי שלו עולה משוד לשוד: לאחר השוד השישה עשר
הוא כבר מגיע למרפאות בפנים גלויות, לפעמים בכלל ללא אקדח,
נכנס פנימה בהליכה נינוחה, שוהה בפנים זמן ארוך יותר ויותר
ובסוף נמלט בנסיעת ראווה בכל העיר או בהליכה רגועה ברגל. בבית
יש לו המון מזל. כבר לפני שבוע קרה להם נס ואמא שלו קמה מכיסא
הגלגלים, אבא שלו קיבל משרה יוקרתית בוול סטריט. כבר היה להם
המון מזל אבל הוא המשיך לשדוד רק בשבי הכיף, וזה באמת היה כיף.


הוא כבר היה מאד מפורסם וכשהוא היה מגיע לשדוד איזו מרפאה כל
האנשים שעמדו בתור בחוץ היו מוחאים לו כפיים ומנסים להצטלם
איתו, פה ושם יצא לו גם לתת ראיונות לעיתונות. בשוד העשרים
ושלושה הוא יצא מהמרפאה ופיזר את כל בקבוקוני המזל על המדרכה,
כדי שלכל המסכנים יהיה מזל. לאט לאט התפתח סביבו פולחן: האנשים
בתור היו פורשים לו שטיח אדום, קוראים קריאות עידוד, מפריעים
למשטרה להגיע לזירת השוד.

בלית ברירה, הוקמה במשטרה יחידה מיוחדת של בעלי מזל. בעמל רב
הצליחה המשטרה להשיג כמה מנות מזל שנשארו ולהזריק אותן לשוטרי
היחידה. כדי להימלט גם מהם נאלץ הנרי להגדיל את מינון המזל
ולדרוש שתי זריקות או אפילו שלוש בכל פעם ששדר תחנת מזל.

בשוד השלושים הוא כבר היה טיפה לחוץ. ערב קודם רדפה אחריו
ניידת משטרה לאורך עשרים רחובות. מה שהוא לא עשה לא השפיע
עליהם והם נדבקו אליו כמו כלב ציד. בסוף, מזיע ורועד, הוא
הזריק לעצמו תוך כדי נסיעה זריקת מזל נוספת, השלישית באותו
יום. לקח עוד איזה רבע שעה של נסיעה מטורפת עד שהניידת החליקה
בסיבוב ונפלה לנהר.

הוא נכנס למרפאה, בלי אקדח, בלי כובע גרב, עם חולצה פרחונית
ומכנסי שלושת רבעי, מנופף לקהל וקד קידה סמלית. בפנים הפנים
שלו הרצינו. השומר ניסה להוציא את האקדח שלו אבל האקדח החליק
לו ונפל על הרצפה ברעש מתכתי. כשהשומר התכופף הנרי בעט לו
בראש. השומר נשכב ולא זז יותר. "את יודעת מי אני ? שאל בלחש את
האחות. האחות הינהנה וברחה לחדר הצדדי להביא את הזריקות. כשהיא
חזרה הוא כבר ישב על הכיסא העגול, שרוול ימין מופשל למעלה -
"תני לי ארבע זריקות". האחות היססה קצת, אחרי הכל היא מעולם לא
שמעה על מישהו שלקח ארבע מנות בבת אחת. הנרי תפש בשיער
הבלונדיני שלה וקירב את פניו לפניה - "את מחכה למשהו ?!.
האחות, בשתיקה הכינה ארבע מנות והזריקה לו אותן אחת אחרי
השניה.

הנרי קם מהכסא, קצת מסוחרר, וצעד החוצה. הקהל הריע, שניים או
שלושה פלאשים הבזיקו לו בפנים והוא ירד במדרגות לעבר הכביש.
פתאום, בעודו חוצה את הכביש, הגיחה מעבר לסיבוב משאית ענקית.
הנהג ניסה לבלום ולהטות את ההגה הצידה. המשאית התהפכה על צידה,
וכשהיא נגררת על הקרקע, משמיעה חריקה חדה של מתכת מתעוותת,
פגעה בו בעוצמה. הנרי הועף למרחק של עשרים מטר ונעצר בחבטה
בגדר בטון נמוכה ומקושקשת מגראפיטי. כל הנוכחים עצרו את
נשימתם. לאחר כמה שניות ארוכות התרומם הנרי וניער את בגדיו.
כמות המזל העצומה שהיתה בדמו מנעה ממנו מוות בטוח בתאונה, אך
רגלו השמאלית היתה שבורה.

מרחוק נשמעו סירנות המשטרה שהלכו והתקרבו. הנרי ניסה עוד
לברוח, מדדה וצולע על רגלו הבריאה. השוטרים רדפו אחריו עוד שני
בניינים לפני שתפסו אותו, במרתף של אחד הבניינים, מנסה להזריק
לעצמו בחושך עוד מנה של מזל.

לאחר שהחלים מפציעתו נידון הנרי ג'ונסון למוות ולאחר שעירער
לבית המשפט העליון הומתק עונשו לשלושים שנות מאסר. עכשיו הוא
אסיר כמו כל אסיר אחר. עובד כמו כולם, יוצא לטיול היומי,
מתעורר לספירת הבוקר. רק לפעמים, כשהוא רוצה את האוכל הכי טוב,
או חופשה של 24 שעות או שיבואו לבקר אותו הוא מוציא מהמחבוא את
הבקבוק האחרון שנשאר לו ומזריק לעצמו טיפה או שתיים.