.טיירה מתה בנר השמיני.

אני זוכר איך בנר הראשון ישבנו מול איזה סרט טיפשי בסינמה 1,
או 2 או 3. היא שכבה על הספה וראשה השעיר היה מונח על ברכיי.
ליטפתי אותה, והיא ליקקה אותי בחזרה. לחשתי לה שאני אוהב אותה,
ושהיא היחידה. ראיתי איך העיניים שלה נדלקות בהתרגשות.

בנר השני חגגתי לה יומולדת שתים-עשרה. הכנתי עוגה מתערובת של
דוגלי וביסלי. לעצמי קניתי סופגניה. חלקנו זיכרונות מהפעם
הראשונה שנפגשנו, והיא נבחה, באושר. כך אני מאמין.

בנר השלישי פגשתי את צופית. אני וטיירה יצאנו לסופר, וצופית
קנתה חבילה של נרות צבעוניים. הפתעתי אותה מאחור ולחשתי, את
בחורה מדליקה. היא צחקה. נדהמתי. מאז אנחנו ביחד.

בנר הרביעי יצאנו לבית קפה שלושתינו: צופית, טיירה ואני.
דיברנו על החיים, על האהבה, על המצב. טיירה הסתובבה מסביבנו,
בשקט. עכשיו, במבט לאחור, אני חושב שהעיניים שלה היו קצת
כבויות.

בנר החמישי, למחרת, הלכנו לסרט. רק שנינו. את טיירה נעלתי
בבית. היא לא נבחה שיצאתי. אבל האוזניים שלה היו קצת שמוטות.

בנר השישי היא רק ישנה כל היום. טיירה, אני מתכוון. התקשרתי
לצופית ואמרתי שזה נגמר. אני לא יכול לוותר על טיירה. היא לא
יכלה להבין, וניתקה לי את הטלפון בפרצוף.

בנר השמיני התקשרתי שוב לצופית. אני מצטער, אמרתי לה. את חשובה
לי יותר. היא אמרה, מאוחר מדי. אתמול שוב הלכתי לסופר לקנות
נרות. היה שם מישהו אחר.
נכנסתי לחדר השינה. טיירה שכבה על הצד שלה במיטה, עיניה
עצובות. היא ליקקה את הכרית. שאלתי אותה, טיירה, את לא כועסת
עליי, נכון? והיא לא ענתה, רק הסתובבה לכיוון הכרית, עצמה את
עיניה, ונשמה בפעם האחרונה.