חולם בהקיץ רוב שעות היום,
ממציא סיפורים, מתעורר לישון,
פנטזיות מוגזמות, תמונות שנעות,
דיבורים, גיבורים, תהיות מהנות,

אך לך הקמתי מקדש בראש,
מחולות הים ומקונכיות,
והצבתי את תמונותיך הדהויות,
לצד החלונות נרות צבעוניות,

ואלפי נזירים מחימר סוגדים,
מחכים לבא המלכה מאי-שם,
מצד אל צד מתנדנדים,
אך הסוד נשמר, אין הולך ואין בא,
לא תדעי לעולם על העיר האסורה,

והנרות המתכלות לאיטן,
משאירות חושך מעוור לידן,
וכשהתמונות דוהות בעתן,
מתקרר הבית, על זכרונות נשען.