[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הישודג משה
/
יש לי מזגן

התקינו אצלי מזגן אתמול, מה שנראה כמו רעיון לגיטימי לחלוטין
בתחילה.
  יומיים לפני כן התקשרו להזכיר לי שהטכנאים יגיעו בשעה שמונה
וחצי בדיוק. הם, מצידם, כנראה לא קיבלו את ההודעה מפני שהדפיקה
המיוחלת על דלת ביתי לא הגיע לפני עשר בבוקר. וכך היה, שבמשך
ארבע שעות התנחלו זוג טכנאים בביתי, כילו את מצבורי המזון שלי,
ושתו מספיק וודקה כדי להרוג פיל קטן, או פיל גדול, או בכלל כל
דבר בעל זוג רגליים אחד או יותר שמסוגל לשתות וודקה בכמויות
מסחריות. צמד האנשים המקסים כינו את עצמם "אדריכלי מערכות
טמפרטורה", ואני חושב לי בליבי, אולי פשוט תגידו שאתם טכנאי
מיזוג? זה עולם נפלא, שבו קופאית נקראת "מנהלת מעבר מוצרים"
ומוכר כרטיסים בקולנוע נקרא "פקיד אוכלוסייה תוך-קולנועית".
  אני, לדידי, עמדתי והבטתי בהם כשפרשו יריעות ניילון על פני
הבית תוך חוסר התחשבות בולט בכל חפץ שעמד בדרכם, "זה בשביל
ישמור אבק", אחד מהם טרח להסביר לי בעודו פורש את היריעה ומפיל
אגרטל חרסינה שדודתי הביאה מסין, "למה זה שם ווזה איפה
ניילון?", הוא טרח לשאול בעודו מביט בשברים.
  הנחתי לצמד אדריכלי מערכות הטמפרטורה להמשיך בעבודתם,
ופניתי לכיוון חדר השינה שלי.
  התעוררתי שעה וחצי לאחר מכן, כשאני מכוסה בשכבה עבה למדי של
אבק, או ליתר דיוק - של רסיסי טיח שניתזו לכל עבר כשהטכנאים
חפרו חצי תריסר בורות בקירות הבית. הבטתי סביב. לקחתי אספירין.
הבטתי שוב. הבית, שפעם היה, כפי הנראה, בית ארצישראלי ממוצע,
היה מכוסה בשכבת אבק בעובי של שלושה סנטימטרים מהקרקע ומעלה.
הטכנאים סיימו להרכיב את אותו יצור מופלא שבשפתם נקרא "מערכת
מיזוג רב תכליתית תלת פזי על מאתיים אוהם", ובשפתי "גוש ברזל
עצום שתקוע בקיר ועושה רוח קרה ונעימה", ועכשיו הגיע הזמן
להכניס את מפלצת המתכת למקומה - לבוידם. מה שנשמע כמשימה פשוטה
בבסיסה הסתבר כמאמץ עילאי של שני הטכנאים, שנאלצו להרחיב את
החור העצום שנפער בבוידם, אך לאחר שלושים דקות של גידופים,
בעיטות, ונקישות מתכת, המזגן עמד גאה ויציב בתוך הבוידם. אולי
יותר גאה מיציב, מאחר שכחמש דקות לאחר מכן הוא נפל דרך הבוידם,
על דלי מלא מסמרים שניתזו לכל עבר והשאירו אין ספור חורים
ושריטות על קירות הבית.
  עברו עוד שעתיים, הכל היה גמור. שלוש חתיכות מתכת נותרו על
הרצפה, ולאחר התייעצות של עשרים דקות הטכנאים הגיעו למסקנה
ש"אם נשאר סימן זה לא שייך", כלומר - אין לי מושג לאן הברזלים
האלה שייכים, ו"זה ברזלים שייך למזגן פירמה אחר", כלומר - אם
אתה חושב שאני עומד להוציא את המזגן מהבוידם ולבדוק לאן
החתיכות האלה שייכות, הרשה לי להעמיד אותך על טעותך כאן
ועכשיו.
  הטכנאים עזבו, ואני ניגשתי בגאווה להדליק את המזגן החדש.
לחצתי על הכפתור, כלום לא קרה. לחצתי, הקשתי, תקתקתי ומעכתי כל
כפתור בשלט, המזגן השמיע רעש מהסוג שמשמיע מנוע של מכונית לפני
שהרכב מידרדר לשולי הדרך בחוסר שליטה פרוע, אבל בשום פנים
ואופן לא קירר. אני, בהיותי גבר ארצישראלי מצוי, לא יכולתי
להביא את עצמי להכרה המנטלית בכישלוני, או בעובדה שאני צריך
לקרוא לטכנאי עשר דקות אחרי שהתקינו אצלי את המזגן. כבר יכולתי
לדמיין בעיני נפשי את המבט מלא הבוז שייתקע בי הטכנאי בעודו
לוחץ על הכפתור היחיד בשלט שפספסתי, מפעיל את המזגן בהוד והדר,
ודורש ממני מאתיים שקל על הטרחה. לא ולא, חשבתי לעצמי, המזגן
הזה יפעל גם אם זה אומר שאני אאלץ להיכנס לבוידם ולעשות "פו"
דרך פתח האוורור עד שהבית יהפוך צונן ונעים. החלטתי, לאחר
שיקול כל האופציות, לטפל בעניין בדרכי הדברות. ניסיתי לקרוא את
חוברת ההוראות, היא הייתה כתובה בסינית, צרפתית וגרמנית, אבל
כמובן שלא בעברית או אנגלית, שמא יוכל מישהו להבין בטעות את
הוראות ההפעלה. לחצתי שוב על הכפתורים, המזגן נשאר אדיש
לחלוטין לכל הרעש והצלצולים שהקמתי בזעמי הרב. ואז, בשעה
שישבתי על כיסא מאובק עם ראשי בין ידי, הבזיק במוחי רעיון,
ניגשתי אל אחד ממוטות הברזל הנשכחים, הרמתי אותו, וטיפסתי
לבוידם. גבר אמריקאי, או צרפתי, או אנגלי, היה מנסה לחבר את
המוט לאחד החריצים בצידי המכשיר בתקווה שהמזגן יתחיל לעבוד,
אבל כפי הנראה בצרפת, אמריקה ואנגליה יש טכנאים מוצלחים יותר,
ואנשים אלימים פחות. אני, ישראלי בנפשי ובהוויתי, הרמתי את
המוט והחלתי חובט במזגן בשמחה ובששון. אחרי שתיים-שלוש מהלומות
הגונות השמיע המזגן רעשי פצפוץ, הטורבינות הסתובבו, המנוע רעם,
ואוויר קריר ונעים התפזר בחדר. עכשיו - אדם אחראי היה מנקה את
הבית לפני שהיה מפעיל את המזגן, אבל אני מעולם לא הייתי אחראי,
ובפעם הראשונה בחיי הצטערתי על כך. המזגן, כנקמה על מכותי
ההולכות ונשנות, פיזר את האבק שכיסה את הבית ליצירת ערפל טיח
סמיך בכל חדר ופינה נשכחת בבית. שוב כוסתי אבק עד שנראתי כמו
ממצא ארכיאולוגי אבוד, אבל המזגן עבד. עמדתי לי בתוך ענן טיח,
לרגלי אגרטל שבור, מאחוריי קיר מחורר, בפינה שני מוטות ברזל
עקומים, ובבוידם מזגן שעושה רעשים של מכונית מקרטעת.
הרגשתי גאווה, גאווה גדולה יותר מכל גאווה שפקדה אותי בעבר.
יש לי מזגן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השגרה מתבטאת
בצורך שלי לשבור
אותה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/11/00 0:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הישודג משה

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה