|
בכאבי תופת
מזדחל על הרצפה
לא שומע
לא מבין
רק זוחל
כמו חרק ליילי
אני מחפש את האור
שיביא אולי לגאולה
והגאולה
שלא באה
רק מתרחקת
ובורחת ממני
כדי שלא הבין
כדי שארגיש את כאביי
ואת כאב העולם
שמתמוטט תחתי
וקורע אותי לגזרים
קורע את איבריי
לאלפי חתיכות
גדולות וקטנות
שמדממות ומדממות
ולאט לאט מספיקות
לחיות.
ואני בכאבי תופת
מזדחל על הרצפה
לא שומע
לא מבין
רק רוצה דבר אחד
את אהבתך
רק אותך אני רוצה
כי רק אתה מבין
אך הכאב
הוא אותו כאב
וכמו הצער
הוא רק גדל והולך
ואני עומד בפינה
מדמם אל מותי
ואין יותר אור
ואין יותר אותך
או את אהבתך
כי איבדתי הכול
ברגע קטן
שבו אבד הזמן
מלכת. |
|
|
"הם קראו לי ורד
פראי,
אבל השם שלי היה
לייזה דיי.
מה הם כאלה
עילגים?! לייזה
דיי!! איך זה
קשור לורד
פראי!? שימותו!
מהיום קוראים
להם סרפד רעיל!
ככה הם ילמדו לא
לשבש שמות!
שימותו."
לייזה דיי. לא
ורד פראי. לייזה
דיי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.