ויאמר אלוהים ביום הראשון - "יפה הארץ, כה יפה, אך אין בה חי
לראות את יפי האגמים, ההרים והגאיות, להריח את ניחוח הפרחים
וללטף את אגלי הטל מגבעוליהם, אין יצור לטעום מפרי העץ העסיסי
והמתוק מדבש, ואין בה נפש חיה לחוות קסמה של אהבה ושל תשוקה,
לחוש רטט ולהשתכר מניחוחו של אחר, ולהדליק ניצוץ ביקום העצום
שבראתי, גן העדן לו אקרא".
ויסוב אלוהים בענן הצמר גפן שלו הלוך ושוב, והיה האלוהים אובד
עיצות. חמישה ימים סבב האלוהים בבית הבדולח המושלם שלו, בין
הקירות העגלגלים לבין כורסאות הקטיפה הרכות והמלטפות, לא אכל
ולא שתה, וכולו צער.
ותרא אשת האלוהים את העצב שירד על בעלה, ותנח ידה על כתפו
החסונה, ותלטף את מצחו הקמוט מדאגה. ובחיקה באותו הלילה נרדם
האל.
וכשקרני השמש העירו את האלוהים בבוקרו של היום השישי, התרומם
ממיטתו והביט ממרומי ענן הצמר גפן. וירא את אישתו מפזזת בין
עצי הפרי, ליד אגם קטן ושדה פרחים המלא בחית השדה , ובחיקה אשה
ואיש. ותרם ראשה אליו, ותחייך, ותעוף אליו חזרה למרומים.
וכמכושף הביט האל איך על האדמה פקחו עיניהם שני היצורים
ערומים, מתרוממים שלובי ידיים, ומביטים זה בזו. ותחל אז האשה
לרוץ בין העצים והפרחים, ומפיה בקע קול צחוק משובב נפש כצליל
פעמונים. ויבט האיש בה ופניו אושר.
וירא אלוהים כי טוב, ויישק לאישתו.
וישבתו ביום השביעי האלוהים מכל מלאכתם אשר עשו.
סיפור זה זכה במקום הראשון בתחרות סיפורים
של עיתון מעריב לכבוד השנה החדשה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.