תמיד  תיעבתי את האנשים ה 'קוראים שמות לזמן קצר' . או בקיצור
את הקשלקי"ם.

קשל"ק הוא  זן נפוץ ביותר. תפגוש אותו בבקו"ם כשתעמוד  לשיבוץ,
לכשתסיים את השירות, בתור לאודישן. מישהו יזרוק את שמך לחלל
פיו בפעם האחרונה. לבטח הוא גם יתבלבל בהיגוי השם האוונגרדי
שלך.

הקשל"ק ההגון ביותר שאני מכיר הוא הדוור של השכונה,  אמנם איש
קצר אבל שמן . והוא קשל"ק עם סיבה.  למה שיטרח?  מחר יקרא אותם
שוב.

לעומת זאת, הקשל"ק השנוא עליי ביותר  הוא הגבאי של בית הכנסת.
כל שבת, בקולו המאנפף מקשל"ק  התרח בניגון זייפני את העליות
לקריאה בתורה. עד שנזכר הלז  בקיומי מקשל"ק   הנ"ל בחוצפתו גם
את אבי.  והכי גרוע שעושה עצמו לא  זוכר,  

- "יעמוד... מישל בן... בן... (יא בן  זונה זה רשום לך
בכרטסת!) נו? בן... "

אז השארתי אותו להתייבש עם הבן בן שלו , והיה מוכרח להסתכל
בכרטסת. כך  או כך המנוול קישל"ק כלאחר יד, את  אבי. הנה,
עובדה שעברה  שנה, והוא לא  קרא לי שוב  לעלות לתורה בשבת.

יש  רק קשלקי"ת אחת שאני אוהב. ירושלמית, שפעם אחת קראה לי
מישל. מאז היא קוראת לי MY LOVE .  נו בסדר, על קישלוק כזה אין
מה להתלונן.

ואז פגשתי בו..      

את  הקושל"א......

ואחרי שנפגשנו , לא רציתי לראות אותו יותר . סתם יום רגיל ,
נסענו במינימיינור . עיקול. חריקת בלמים . בום אחד . והוא
הופיע...
כשראה את המבט הנדהם בעיניים שלי הוא אמר: -

" שטויות אני תמיד  מופיע בסיבוב "
"קוראים לי  קושל"א . -
"שמעתי שאתה מתעקש על שמות ארוכים,   אתה יכול לקרוא לי מלאך
המוות"