אישה עירומה עומדת מלפני,
רועדת מפני.

עירומה, להסתיר אינה יכולה,
בפי שקריה.

שקריה לפני עד כמה יכולה,
תבור ושערותיה.

אישה לבדה בחושך בוכה,
על מעשיה.

לבדה שקט מחריש אוזניים,
עומק השמיים.

השמיים גם הם צופים,
הרוחות ועננים.

עומד אני בין שתי נשים,
בין צבעים לתמימים.
והצללים אינם מרקדים
לצליל האוהבים.

האישה כצלע מן האדמה
אדום וחומה
בחיים, היא עשוקה.

אישה מן הצבע תישאר,
והצד השני,
צבע אחר.

ושתיים את ציור יוצרים
מה  - הפשר הוא חיים .