שני גולדשטיין / עקום ושקוף |
ורואה רק אותך,
נעליים זרוקות,
אור ורוד מלוכלך,
ואותך.
כל המלים נגמרו,אין לי צבעים,
חושים מזויפים,
(צוחקים עליי מאחור),
אני מוצאת עולם אחר,
עקום ושקוף,
נופלת בו ואליו ללא צעקה ותחינה,
כאילו מבקשת את הכאב שיבוא,
שישרוף את מה שנותר,
הכל לא ברור,
(חושבת שהגעתי לעולם שלך).
משקרת עכשיו ומחייכת חיוך שטני,
כמו זה שלך,
(כבר בתוך התהום),
נזכרת,
ועולה באש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|