כסומא בחשיכת ליל נוהה באחרייך.
ורק ריח תמרוקייך המשכר מובילני אלייך.
בפרדסיי ארמונך אחוז תזזית נוהה ותוהה בעבורך.
ולו רק הרשת לאמיר שיערותייך להציץ מעלה מעלה,
הייתי נותן את שארית ימיי החי שבי בעבורו.
ואת, תמירה ונאווה, ועדנתך מטביע את יגוני.
והנה את פוסעת למרחק ורגליי בוגדניות,
ודמותך מתרחקת וזעקותיי לא ישמעו המה.

ואם אני אוכל
ואם רק תחפצי
ואם העצב המר
עוד יפעום בתוכי
ואם יום האתמול
ומחר שלא עוד
ואם במבט תכול
תנפצי את הסוד
אז אולי יקירה
אולי ולא אבטיח
כל היצר הרע
שהפך כה שכיח
יתפוגג...

סורי סורי ממחשבותיי יפעת ברק זהוב.
סורי ואל תשובי כי שומם בגני החטוב.
הקיצי את הקץ על דמעות קרח נוגות.
הקיצי משינתך וסלקי מארמוני את חורשי המזימות.