כשם שאת יפה, ככה את עצובה,
מאיפה כל העצבות הזאת שלך?
היא זולגת ממך בכמויות,
בתוך הים של העיניים שלך,
דגלים שחורים
ואת המזח העצוב, היפה, הבודד.
כל-כך יפה שהאושר משקר לך
ואם היית מאושרת
אולי היית מושלמת,
אבל את קורנת עצבות
וזה קונפליקט של הטבע,
שבתוך שקיעה כזו יפה,
זורמים גלים של עצבות.
תפסיקי לבכות,
נסי את העצבות להדחיק,
אני בטוח שביום שתצחקי,
הגשם יפסיק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.