כשבן אדם מגיע לגיל מסוים , הוא מתחיל לחשוב אחרת.
אחרת על עצמו , אחרת על האנשים שסביבו , אחרת על החיים.

כל מחשבה היא אחרת.
כל דבר שעושים מקבל עוד משמעות אחרת.

אתה כותב מכתב למישהו ופתאום סתם ככה חומקת מחשבה לראשך ואתה
שם לב שהמכתב הזה הוא משהו ממך שכנראה ישרוד אחריך ואולי...
האחרון שתכתוב.

אתה קונה דבר כלשהו כמו תכשיט חדש ושוב בלי הרבה תשומת לב או
מודעות אתה חושב כמה זמן עוד נותר לך להתקשט בו... ואולי אז
תחליט לא לקנות אותו בכלל.

אתה כותב ביומן לעצמך ולא לאף אחד, על התקופה האחרונה ובכלל על
מחשבות שעברו לך בראש. ומהרהר פתאום בכך שאותו מסמך  שהתחלת
לכתוב נראה כמעין סיכום או פרידה.
אתה כותב מהר דברים ,מנסה להספיק לכתוב את הדברים שמעולם לא
תאמר בקול רם כדי שאחר כך הם יקראו וידעו הכל. אחר כך . זהו
זה.
זה מה שרודף אותך. האחר כך הזה . שפתאום נראה קרוב. מרחף
מעליך.

האחר כך הזה , זה הזמן שכבר לא תהיה כאן.