הסיפור טרגי אך אמיתי
ונמנעתי להביע את דעתי .
הגיע היום סוף סוף שבו בחייה
שושנה עומדת לאבד את בתוליה .
זה לא עניין שבו הקלה ראש
כי היא לא כל כך צעירה , שוש .
היא תמיד חלמה , את הפריבילגיה הזאת לתת
לנסיך חלומותיה שיחליט אותה לשאת .
שושנה , גבוהה מאוד , בת עשרים ושבע ויותר
הכירה כבר בחורים אך על עיקרון זה לא הייתה מוכנה לוותר .
היום בו מדובר , לא בקלות ולא מהר הגיע .
ובשורות אלה את סיפורו אני מבקש להשמיע .
למטרת נישואין בלבד שושנה רצתה להכיר איש
ואם זאת לא הייתה כוונתו , את זמנה לו סירבה להקדיש .
ויום אחד התאהבה ביוסי שמילא את דרישותיה :
גבר גבוה , משכיל , יפה תואר ובעיקר מת עליה !
בדמיונה הרב כבר בחרה שמלת כלה ,
עריכת רשימת המוזמנים לא היתה משימה קלה .
אמה , עם דמעות אושר בעניים אותה לחופה מובילה
ובראות את הכלה כל כך יפה , גם החמות דמעה הזילה .
ופתאום נזכרה שבעצם הוריו היא עוד לא מכירה
ואת החסר היא דאגה למלא עד מהרה .
וביום המיועד , בלוויית החתן , לבית הוריו שמה את פעמיה ,
לבושה יפה , מאופרת בטוב טעם , חיוך רחב על פניה .
רגעים מספר לאחר שנכנסה , החווירה , הסתחררה וכמעט מעדה .
כולם רצו לתמוך בה , לעזור לה , מופתעים , מלאים חרדה .
אך מיד התאוששה , ולמרות הפצרות המשפחה להשאר ,
שוש התעקשה , ביקשה מיוסי ללכת וסירבה להעתר .
יוסי המבולבל , בתנועות ובלי מלים את המשפחה הרגיע .
כל הדרך ישבה לידו , מבטה מרוחק , עד אשר הביתה הגיע .
המסכן לא ידע את נפשו , עזבה אותו בלי הסבר ,
התעלמה מהוריה המופתעים , ההמומים , נכנסה חיש מהר לחדר ,
טרקה את הדלת , על המיטה התמוטטה ובבכי מר פרצה .
שעות רבות התייפחה בלי מעצורים עד אשר השינה עליה קפצה .
ביומיים הבאים מחדרה לא יצאה , בלי אוכל , מעט מים שתתה ,
לא רצתה לראות לא את אמה לא את יוסי ורק על מר גורלה בכתה .
שידוליה ותחנוניה של אמה עזרו לשושנה
לארגן את מחשבותיה , לנסות להבין מה באמת השתנה .
היא החליטה כצעד ראשון לעבודתה לחזור ,
בחברת אנשים ובתעסוקה תמצא מזור .
עם יוסי ניתקה מגע ובתוקף אותו לראות סירבה .
ורק לאמה את סגור ליבה פתחה בגלל הקירבה .
" אימא , " עם דמעות בעניים אמרה , " משגה חמור עשיתי !
את אהבתי ללא מעצורים ליוסי נתתי .
בחור יפה , משכיל , נחמד ומה שאת רוצה .
רק דבר אחד אצלו שכחתי לברר , את המוצא !
התנשקנו והתחבקנו והוא נגע בכל גופי ,
צבע עורו ותכול עיניו דמו אותו ממש לפולני .
וכשביקרתי בבתו , אסון ! קיבל אותי מיד ציבור קולני .
נשים פשוטות , לא מאופקות , בשמלות ארוכות,
בייללות את פני קידמו וחנקו אותי בנשיקות !
ואז התמוטטתי ובמעורפל ראיתי נשים וגברים
מסביבי מתגודדים ובערבית מדברים .
כולם היו עם כסוי ראש והנשים עם מטפחות
אך יוסי הרחיק אותי וגונן עליי לפחות . "
ובגועל הוסיפה : " השולחן עמד ממול
מכוסה בעוגות מסוכרות , בורקס ומעמול !
לאווירה כזאת לא אסכים ושיפחה לבעלי לא אוכל להיות !
ולמרות אהבתי איליו אנסה בלעדיו לחיות . "
שושנה , אשת עקרונות הייתה , והיא תיתן את בתוליה
רק לגבר הפולני שימצא חן בעיניה .
את אהבתה ליוסי לנצח בליבה נצרה
אך את עקרונותיה שמרה אם כי את שפתיה נשכה .
ממנו נפרדה במכתב ארוך , מפורט וברור
ומכל התחייבות ביקשה לתת לו שחרור .
לאחר זמן מה לאיתנה שוב חזרה
ואחרי בחורים עד מהרה שוב חיזרה .
כעבור שנתיים לשושנה ולאמה התוודעתי
אך את סיפורה ואת עקרונותיה טרם ידעתי .
העלמה שושנה , יפה , תמירה ובנפשה בוגרת ,
רווקה, אך שלא כמו אמה לא נראתה בשל כך מודאגת .
בעבודתי באוניברסיטה , הכרתי בחור בנוי לתלפיות ,
רציני , גבוה ונאה , ממש טרף לשדכניות !
חשבתי על שושנה ובמוחי את דמויותיהם כבר ליכדתי .
גאה ברעיון , דיברתי עם הבחורה אך מהר מאוד התבדתי .
תשובתה היתה מיידית , קשה ולכאורה בלתי מחושבת :
" רק בתנאי שלא יהיה מזרחי ! " ענתה לי קצרות . תשובה מאכזבת
.
נפגעתי עמוקות , אך מייד שמעתי את עצמי מהר אומר :
" אמנם אשכנזי הוא , כי אם היה ספרדי , מעונשך אותו הייתי פוטר
! "
תשובתי , אני מודה , היתה פזיזה ולא פחות בלתי מחושבת
אך לתשובתה זאת היתה היחידה באותו מעמד המתבקשת .
עד מהרה הסיפור נודע ולא דרכי לאמה של שושנה .
היא כעסה מאוד ואף גערה בה כבילדה קטנה .
" אזו התנהגות מבישה זאת , בתי היקרה
גרמת עגמת נפש לכולם , בגלל פזיזות ויוהרה .
בשנייה מחשבה יכולת להבין שהאדם הזה מקור אין סופי
להכרת בחורים אשר בחלקם הגדול בוודאי הנם ללא דופי .
בדרך פשוטה יכולת על הבחור פרטים לדלות
ואף את הבקשה על הסף לדחות מבלי שאת קו מחשבתך לגלות .
ומה את חושבת לך , גבירתי הלא כל כך צעירה
שכל הגברים רואים בך עדיין את האישה המסעירה ?
מספר הגברים בשנתונים שלך הולך ונעשה קטן
מבלי שתועילי בטובך מתוכם למצוא לך חתן ! "
היא לא המתינה להסברים משושנה ההמומה
יצאה את החדר ובבכי מר פרצה על גורלה כאימא .
" שושנה , ביום שילדתי אותך הגשמתי חלום נעורים ,
חלום שרקמתי בימים ולילות של ייסורים .
מפולין הוריי אותי הבריחו , בכספם האחרון ובעזרת קשרים
על מנת להציל אותי מהציפורניים של הנאצים הרשעים .
בחששות רבים העדיפו לשלוח אותי לפלשתינה
מבלי לדעת אם אי - פעם דרכינו שוב תצטלבנה .
את הוריי לא ראיתי יותר . וכך מעולם שהתאכזר לי
הגעתי לעולם שהיה לגמרי זר לי .
בלי שפה ובלי אף אחד נאלצתי לבד להתמודד
בחיים החדשים מבלי שאיש אותי יעודד .
נדדתי מקיבוץ לקיבוץ ולבסוף לצבא
ולא פעם חשבתי שהנה הקץ שלי בא .
בלילות האין סופיים והמסוכנים חלמתי חלום
שאם מהמצב הזה בעזרת האל אני אצא בשלום ,
אקים בית חופשי שבו ילדיי יגדלו
מבלי שלעולם כמוני יסבלו .
במצב המסוכן הזה הגורל הפגישני
עם עלם חן , אשר בתום הקרבות לחופה הובילני .
ומאז , במאמצים עילאיים את ילדינו גידלנו
ואת צרכינו למען צרכיהם ביטלנו .
הזמן עבר מבלי שנרגיש , השתפר המצב
והנה , יום אחד מהצבא לשושנה הגיע צו !
עלמה יפה , צברית, מלח הארץ כפי שכאן מכנים
נוער כמוה . ללימודים באוניברסיטה אנחנו כבר מוכנים . לשושנה
אבל , תכניות אחרות משלה ,
בחורה בוגרת , חופשייה , אחראית ודי בשלה
על מנת להחליט על גורלה . גננת היא בחרה להיות
ומעבר לזה לא היו לה לעת עתה כל תוכניות .
בזמן הזה , מבלי ששושנה את הדעת על כך תיתן
בנינו לה בסיס כלכלי ליום בו היא תרצה להתחתן .
אבל מסתבר שלשושנה אופי קשה ומסורבל
אשר בגללו דחתה במחי יד שני בחורים וחבל .
צער וייאוש הם שכרי !אני כבר זקנה ובלה
ולפני מותי רציתי לפחות לראות אותה כלה .
אני כבר לא מעיזה לחשוב לחבק נכד ואולי גם נכדה .
אבל זה לא הזמן לעזוב את שושנה בכאבה לבדה " .
לאחר סערה זאת , האישה , לוחמת ותיקה
לא תיכנע בקלות לבעיה המעיקה .
" לאדון באוניברסיטה אני אלך ואנסה לדבר ללבו
ואולי הוא יסכים להכיר את הבחור לשושנה , למרות סירובו " .
יום אחד , להפתעתי , בלי הודעה מוקדמת ,
למשרדי הגיעה וביקשה , למורת רוחי המופגנת
להתקבל לשיחה . היא דיברה בהתרגשות , בשטף אדיר ,
שבו המלה סליחה חזרה וחזרה באופן תדיר :
סליחה על החוצפה , סליחה על ההתנהגות ,
סליחה על הפזיזות , סליחה על הגזענות ,
סליחה על כל מה שקרא בין שושנה בתה לביני ,
טעות גדולה היא שהיא רוצה רק בבחור פולני .
היא גוללה את חייה באותה נשימה
ובפירוד עם יוסי רק את שושנה האשימה .
מהסיפור עם יוסי , משושנה , אכזבתי
התעצמה והדבר רק גרם לחזק את דעתי ,
אשר למרות תחנוניה של האימא , לא אסלח לה
ולכן בסירובי נשארתי איתן כסלע .
בשושנה לא התעניינתי וגם אותה לא ראיתי יותר ,
אך את הקורות איתה המשכתי לשמוע מחבר .
כעבור שנתיים חייך לשושנה הגורל שוב
והפולני התורן למאורע חשוב
הפיח בה תקווה מחודשת : תואר שלישי במדעים ,
בן יחיד , גבר יפה , הורים עשירים מופלגים .
סוף סוף אולי היא תהיה מסודרת
ואימא שלה בוודאי תהיה מאושרת .
אבנר , כך שמו , את שושנה אהב ממבט ראשון כמעט
אך היא , למודת ניסיון , את צעדיה כילכלה לאט ,
לכן הסכימה לצאת רק למקומות ציבוריים
והשתדלה לרסן את יחסיהם האינטימיים .
הרבה אהבה הרעיף עליה אבנר ולמרות
מחאותיה הנמרצות כיסה אותה במתנות יקרות .
ערב ערב נפרדו מבלי לספק את תשוקותיהם
וזה כמובן חידד וחידד את יצריהם .
אך לא בשל כך שושנה על עקרונותיה תוותר
וחיכתה לרגע שבו סוף סוף אבנר יישבר .
וביום חורפי , אשר כלב החוצה לא מוציאים בו ,
אבנר , בפינה חשוכה בבית קפה , פתח לה את ליבו :
" יקירתי , אני נכנע , בואי נתחתן אם את רוצה ,
אבל , מהפגישות הנסתרות נפשי קצה .
אחרי הכל , אני בכנות מאוד אוהב אותך
ומהרגע הראשון , לאישה רציתי לשאת אותך ,
אז הגיע הזמן שאני אדע מה לבך צופן
ואת צעדיי העתידיים אדע לכוון בכל אופן ."
את רוקה היא בלעה מהתרגשות ובחושך הסמיקה ,
ופתאום , בעוצמה את הפה סתמה לו בנשיקה מלאה תשוקה .
חיבוקים , נשיקות , מבטים באהבה מלאים ,
זאת היתה תגובתה האילמת כי חסרו לה מלים .
בימים הבאים מופתע , אבנר גילה שושנה
מסוייגת פחות, פתוחה יותר ויותר , שונה
ממה שהוא הכיר . מתלהבת יותר , מפנקת ,
פחות מופנמת ובנתיים יותר מחבקת .
תכניות לעתיד משותף היא עשתה למכביר ,
היא דיברה על הוריה ועל אנשים שכלל לא הכיר .
הוא הקשיב והקשיב ואף לא דיבר . היחסים
בינהם התהדקו עד מאוד והיא עצמה על פסים
נועזים אותם העלתה : וכך את הבלתי נמנע קרה
את חדירתה הראשונה היא חוותה ואת בתוליה הוא קרע !
זה קרה בביתו הפרטי , שם כבעל ואישה
יגורו בעתיד הלא רחוק . לאחר שהתאוששה
עלתה בה המחשבה שהזניחה את עקרונותיה ,
אבל לרגל הרגע , כל דאגה דחתה מעליה .
בהיותה בטוחה שאבנר עומד לשאתה לאישה
מהקדמת המאוחר למוקדם לא חששה .
" אבנר " אמרה , " על הוריך מעט מאוד יודעת אני
הגיע הזמן שגם הם , כאשת בנם יכירוני . "
" בוודאי " הוא אמר סתמית ובנשיקה חתם את השיחה .
ובכל פעם שבקשתה זו עלתה , אותה הוא דחה
תחת אמתלות שונות : חוסר זמן , לאחר השיפוצים ,
נסיעות עסקיות של ההורים וכל מני תירוצים .
שושנה החלה לדאוג שמשהו לא כשורה ,
לחצה על אבנר ואת יחסיהם מהר קיררה .
ככל שעברו הימים שושנה נקרעה בין אהבתה
לדאגתה . אבנר מצדו , לא הביא לידיעתה
את התנגדותם העזה של הוריו לקשר זה .
הוא לא רצה בעיניה להצטייר כנבזה
וכרמאי : הוא שוכב אתה ומבטיח לה נישואין
ומצד שני , בקרב עם הוריו הוא חסר אונים .
" אבנר " חוזרים ואומרים לו , " את יהודית אנחנו מתמיד
מכירים : בחורה יפה , משכילה , מצב אמיד .
מילדה חמודה צמחה אישה נאה ונבונה ,
תואר שני בכלכלה ולא גננת כמו שושנה !
גם היא בת יחידה ואמורה מהוריה לרשת
מעצמה אדירה וממך בני נדרשת
ראייה לטווח ארוך . אתה , ויהודית עתידים לנהל ,
אם ירצה השם, חברות כלכליות בסדר גודל
בינלאומי. יהודית הוכשרה לכך . ובנוסף
שניכם מבתים עשירים . לכן אני דוחה על הסף
את הרצון לשאת את השמרטפית שלך שוש ,
כי מה היא מבינה בכסף , זה רק יעלה לה לראש ! "
אבנר כעס מאוד על אביו וענה לו כגמולו :
" לך זה כבר קרה , ערכו של בן אדם כמשקלו
בכסף בעיניך , אבא ! ישנן עוד יתרונות
שאינן נקנות בממון , אלא בידי אלוהים ניתנות !
מה היחס המזלזל הזה לשושנה אשר אתה טרם ראית !
היא מתפרנסת בכבוד והיא תחזור לאוניברסיטה
אם יהיה צורך ! היא פחות עשירה מיהודית אך לא פחותה ,
בעיניי היא יותר ערכית ומעל לכל אבא , אני אוהב אותה !
יהודית , בשבילי היא אחות וכידוע את אחותי לא אשא !
ואצלה , אני בטוח , אהבה גם לא אמצא ! "
אביו , שהרגיש שאת הסאה הוא גדש , החליט לבוא לקראתו ,
ביקש להזמין את שושנה , אך לא הבטיח לשנות את דעתו .
מצב הרוח של שושנה בפגישה היה ירוד
בגלל המריבות הרבות עם אבנר אשר מצדו היה טרוד
מהתנהגות הוריו . חיוכים מנומסים , לחיצת יד רפוייה ,
רמזים עבים על רצונם , זאת היתה אווירה רווייה
במשפטים מקוטעים , ברגעים ארוכים ושקטים ,
אשר הזכירו את תפילת הקוראן במסגדים .
רק הוריו של אבנר היו נוכחים , מחוייטים וקרים ,
רשמיים וחסרי סבלנות . עוגיות יבשות ומשקאות קלים
היוו את כל הכיבוד . שושנה הבינה שהיא לא רצוייה
בבית הזה . אהבתו של אבנר , מתוך חולשתו , הייתה חצוייה
בין אהובתו לקריירה מזהירה אם רק ישא את יהודית .
הברירה היתה בין דירה בשיכון עובדים לווילה ייחודית
בשכונת יוקרה , הברירה היתה בין סתם להיות שכיר
לבין להיות בעל חברה ומנהלה ולא מעט עשיר .
הברירה בין אהבה ללא עושר לבין עושר ללא אושר !
הפתרון בא לו מכיוון בלתי צפוי : שושנה החליטה ביושר
לנתק את הקשר : למרות ששקלה פנייה משפטית
על הפרת הבטחה ,היא הבינה שבאווירה משפחתית
עויינת , לא תוכל לחיות : אבנר תמיד יזכיר לה
שבגללה הפסיד משפחה , ירושה וזה כמו קללה
שנפלה עליו ולכן חייהם לא יהיו מאושרים
וחבל יהיה להתחיל חיי זוגיות שנידונו להיות קצרים .
כך שושנה הפסידה את בתוליה לגבר פולני
אשר גם זנח אותה .
אודותיה לא שמעתי אני
הרבה זמן לאחר טרגדיה זו . עברו שנים מספר
עד שנודע לי איך הסיפור של שושנה נגמר .
שושנה עזבה את הכל ונסעה לארצות הברית ,
לאחר התאקלמות קצרה החלה ללמד עברית .
משנה מקום משנה מזל הפתגם אומר
ואכן עד מהרה הכירה יהודי אשר את המצוות שומר .
הפעם בלי תנאים ובלי ניתוחים נישאה לו חיש
ובזה אחר זה שני ילדים ילדה לאיש .
אך גם בניכר גורלה של שושנה נתגלה כאכזר
והצברית שבה הרגישה באמריקה כנטע זר .
את ההתנהגות הגלותית של בעלה לא יכלה לפרש
ולבסוף , חילוקי הדעות הביאו אותה להתגרש .
18/07 - 30/08/1999 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.