אנחנו יושבים שנינו על הים בשתיקה
מביטים בעיניים עייפות אל השקיעה
אז נשמעת הלחישה
חותכת את החשכה
זה נגמר..
מרגישה פתאום מחנק,
שותקת כי יודעת שאתה יותר חזק
אתה קם
ולא שם לב אל הדמעה שנופלת על החול
אני לא מביטה אלייך , עיניי תקועות בתוך השקט הכחול
אתה לוחש , זה אמור היה להסתיים אחרת
ואני בוכה ודבר עוד לא אומרת..
אתה מתחיל ללכת ודרכינו נפרדות
אני לוחשת לעצמי - מה עם כל הזכרונות?
ואז שוב הכל מהתחלה, חוזרת לאותו סיפור ישן
וספינה אחת צופרת שהיא נכנסת אל תוך המעגן..
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.