פוחדת מהחוסר ודאות,
פוחדת מתקלה ללא כל אזהרה,
ההמתנה להתחלה הופכת למתח
והמתח הופך ללחץ.

להדק ת'חגורות אנחנו ממריאים,
לסדר ת'מלמלות אנחנו מופיעים,
-רכבת ההרים מתחילה לנוע.

אני עפה, אני בשמיים,
אני עוצמת חזק את העיניים,
מתאמצת לפקוח ולא להפסיד,
כי אז פשוט אין טעם בעניין.

השיגרה האפורה נהפכת לורודה,
מקבלים תמורה על כל מה שנעשה,
משנים את הטראומה לחוויה,
ורוקדים את הסמבה בצורה מצחיקה.

תשענו לאחורה, אנחנו רגועים,
תתחילו לשיר כי אנחנו מופיעים,
-רכבת ההרים ממזמן החלה לנוע.

אני טסה אני בשמיים,
אני פוקחת חזק את העיניים,
לא נלחמת ורק מרוויחה
ולסיפור הזה יש מטרה,

לסיפור הזה יש מטרה,
אני לא מפחדת אני מהנה...