אדגר ישב בספסלים של ככר דיזינגוף ופצח גרעינים
השמש שרפה לו כל דקה חשובה בחיים
הוא הביט ביונים המחורבנות והתפלל שיבוא החתול האפור הזה שתמיד
מסתובב שם וישפד אחת מהן או אפילו
יותר על השיניים החדות שלו.
אדגר בהה בנקודה בלתי נראית איפשהו ברצפה,הוא היה ממש מרותק
אליה.
אנשים עברו על ידו, וגם איזו זקנה דיברה איתו הוא חושב
אבל הוא היה מרוכז באותה נקודה, לא שהנקודה היתה כל כך
רלוונטית , מעניינת או חשובה-אבל שוב,לא
היה לו משהו אחר לעשות.
עכשיו הוא היה בטוח שאיזו זקנה נסתה לדבר איתו,כי עכשיו היא
עמדה מולו,צועקת ומתנשפת והוא
כבר לא היה מסוגל לבהות באותה נקודה , כי היא הפריעה לו להתרכז
וכי היא הסתירה לו את אותה נקודה
במקום זה הוא הרים את הראש והסתכל על השמיים המעוננים שהלכו
להגשים עליו את האמא שלי הגשם
הזקנה הרימה עליו את המטרייה הסגורה שלה וככל הנראה איימה שעוד
תכניס לו את השפיץ שלה בעין אם לא יענה לה.
אבל לאדגר היו דברים יותר חשובים לטפל בהם.
איזה ציפורים יפות....ציפורים זה יפים או יפות?-זה לא משנה,הוא
החליט שהוא רוצה להיות ציפור.
מה הוא היה עושה בעצם אם הוא היה ציפור? בטח עף לחיפה,לבקר שם
את חבר שלו יפתח. הוא לא ראה את
יפתח כבר שנים על גבי שנים,פעם הם קבעו בגרנד קניון אבל הוא
הבריז לו,אבל לא נורא, כי יפתח
תמיד דאג להוציא אותו מצרות
הוא מת על יונים. כמובן כשהן לא מחרבנות עליו , שזו נטייתן
הטבעית רוב הזמן,וכשהן לא מפריעות לו
להתמקד בנקודה הבלתי נראית שלו.
ובכלל,יונים בדרך כלל הן לבנות אפורות כאלה, כמו השיער של
הזקנה הזאת שעכשיו כבר הפסיקה לצעוק עליו ולהשתולל,רק עכשיו
חבל שהפנים שלה כחולות
לבנות גם הן, והיא עכשיו שוכבת על הרצפה ובדיוק מסתירה לו את
הנקודה הבלתי נראית שלו
אדגר כועס על עצמו,איך הוא יכול להיות כל כך חסר לב?
על הזקנה חרבנה יונה! ממש על המצח שלה,והיא זרוקה שם על
הרצפה,יותר מידי מתה בשביל לנקות את זה בעצמה
אדגר גורר אותה בשקט למזרקה וזורק אותה למים העכורים בה
הוא בעצמו לא היה רוצה לנקות חרא יונות עם כאלה מים, שבבוקר
הפאנקיסטים משתינים בהם ובלילה
שופכים אליהם בירה,אבל היא בחיים לא תדע.
אדגר חוזר בשלווה לספסל הקבוע שלו,מסתכל על הנקודה הבלתי נראית
שלו.