"את הכי מיוחדת", אמרתי לרונה. "באמת באמת".

אני יודע, אם הייתי מאמין שקיים דבר כזה שנקרא אלוהים הייתי
פונה עכשו אליו, רונה היא לא הראשונה שאני אומר לה את זה בשבוע
האחרון. וזה לא מתוך רוע לב, וזה לא בגלל חוסר אמונה בדבריי.
גם אני רוצה את האחת והיחידה, גם אני צמא לאהבה.
אני מכיר אדם חדש, אני אוהב אותו - אהבת נפש.
איפה שהוא בפנים אני מאמין שחברים הם קודם כל בנפש ורק אחר
כך... כמו שאומרים חברים בלב בנפש וביד.
רוצה לעשות את רונה מאושרת, וגם את רונית, ואת אושר (שאולי לא
צריכה אותי עקב שמה). רוצה לעשות את כל העולם מאושר.
אם רק הייתה לי גלולת אושר אחת גדולה הייתי מחלק אותה לכלל
האנשים, ואף אחד לא היה כועס עלי, ולא מתעצבן.
אני אוהב.
אני חושב שאנשים הם דבר מיוחד.
אני מוקסם מהם.
כל יום מישהו בעולם מתאר פלא חדש של תינוק שנולד, של אהבת
נעורים, של אהבה חדשה, של התבגרות בזוג. ודווקא אלי באים
בטענות.
"אתה לא אוהב אותי מספיק", "אתה אוהב את כולן" ,"אני לא
מרגישה מיוחדת מספיק", "אתה משקיע בי מעט מידי זמן".
אם הייתה לי גלולה גדולה של זמן, הייתי אוכל כל יום קצת ומחלק
לכולכם. כדי שהזמן שאני משקיע בכל אדם יעצר ויראה לו כמו נצח.
אם נגדיר נצח אז זה המון המון זמן, קצת יותר משלוש.
פעם החלטתי להפסיק לקחת ללב אנשים, עזוב אותך ברוך (זה כמו
להגיד לאלוהים לעזוב אותך משטויות, אם רק הייתי מאמין בו..),
להתרכז בעצמי, להשקיע בלימודים, ללמוד עוד 30 שעות למבחן
ולהוציא חמש נקודות יותר.
למה לי ? למה להשקיע ? אנשים במילא לא רואים את זה כמו שצריך.
אבל רונה, אורית, יוספה, דנה, וכל השאר
את מיוחדת
הכי מיוחדת שבעולם
כולכם גם בנים גם בנות
ולכל אחד הייחוד שלו, השטיקים שלו, הצחוק שלו, הבדיחות שלו,
החיוך שלו, העצבות שלו, הבכי שלו, העצבים שלו.
ואני לא יכול לאהוב אחד בדיוק אותו הדבר. כל אחד ואחד הוא הכי
מיוחד בעולם !

9.4.01