הוא יושב מאחורי ונושף בעורפי. כמו שטן קטן המחכה להזדמנות
להתנפל ולקרוע את לבי לגזרים. צוחק בתמימות, בלי משים, אך מוחו
הזדוני רוקם תחבולות נגדי ונגד השפיות שלי.
אני עייפתי מלהסתכל אחורה, מלבדוק שהכל תקין, כרגיל. ראשי עייף
וכבד עלי.
כשהוא יתנפל וישחית כל העולה בדרכו, לא יהיה לי הכוח לעמוד
בפניו, ופשוט אמשיך עם זרם ההרס אל החורבן שבסוף.
לא תהיה לי תקנה. לא יהיה לי מוצא. השאלה היא רק מתי.
אני יושבת עם הפנים אל האופק. החלטתי לרוץ קדימה, לא לתת לו
לתפוס אותי. להרוס אותי. בפינה אחכה לו, שקטה. כשיגיע, אכחיד
אותו, מחיי ומראשי.
בצחוק פרוע וחסר תקנה ארחף אל עבר הסוף שלי. ושלו. |
