מכל הבנות בקורס היתה זו היא שעניינה אותי יותר. היא לא היתה
הכי יפה או הכי חתיכה. היא לא היתה מסמר הערב להיפך לרוב
העדיפה לא להגיח מהפינה שבחרה לעצמה. ובכל זאת לא יכולתי שלא
להבחין בה.

בתוך חבורה של עשרים נשים קל מאד להיבלע. הרעש אתה יודע. לכל
אחת יש מה להגיד, איך לצחוק, להעיר ולרוב כולן עושות את זה
יחד. קל מאד היה לצאת משם עם כאב ראש.

היא היתה יושבת בשולחן האחרון בכיתה, בדרך כלל עסוקה בענייניה.
כותבת או קוראת משהו.

העיניים שלה, הן היו הקסם. עיני שקד גדולות ונבונות. עיניים
שכאילו
אומרות ראיתי הרבה אבל אני בהחלט מתכוונת לראות עוד, עיניים
סקרניות וחוקרות שהיו מתרוממות מהספר או מבלוק הכתיבה רק כשהיה
נכנס המורה לכיתה.

אני לעומת זאת כן הייתי המסמר. יכולת לשמוע את הצחוק שלי
למרחק
קילומטרים. תמיד היה לי מה להגיד, תמיד היה לי מה להעיר. אף
אחת לא ברחה מחיצי השנינות שלי. אתה יודע, כשאני חושבת על זה,
הייתי דיי מרשעת אז. אבל אליה אף פעם לא פניתי. היא הפנטה אותי
עם העיניים האלה שלה.

טוב, בכל אופן היינו בערך חודש לפני סיום הקורס, יומיים לפני
זה נפרדתי מיוסי. לא זוכרת על מה רבנו, איזה שטות בטח. נגמר לי
ממנו וזרקתי אותו מאהב גדול הוא לא היה אף פעם ותאמין לי שהיה
אל מי להשוות. אז הייתי קצת יותר שקטה מאשר בדרך כלל. זה בכל
זאת פרידה והיה לי קצת קשה.

באותו בוקר הוא התקשר אלי, ניסה לשכנע אותי להקשיב לו וכולי.
רק הכניס אותי לדיכאון. אז כשניכנסתי לכיתה לא הלכתי לשבת עם
התרנגולות, ניגשתי לשורת השולחנות האחרונים והתיישבתי דווקא
בשולחן שהיא בדרך כלל יושבת לידו.

אל תשאל אם עשיתי את זה בכוונה.

לא יודעת.
לא זוכרת.

כבר אמרתי לך שכן. היא סיקרנה אותי. תמיד? אם ראיתי אותה
קודם?מה שאלת? יושבת לה שם בפינה בשקט, אפילו ניסיתי לעקוץ
אותה כמה פעמים אבל זה עבר לידה והיא נשארה עם המבט השלו הזה
בעיניים הכל כך יפות שלה אז ירדתי ממנה מהר מאד.

,אז זהו באותו יום כשהיא הגיעה לכיתה, היא ניגשה אלי. בהתחלה
לא שמתי לב הייתי שקועה בדיכאון שלי. אתה יודע, עסוקה ברחמים
עצמיים. אבל היא פשוט עמדה שם לידי ולא זזה. זה הרגיז אותי.

נורא.

"נגמרו השולחנות בכיתה? מה קרה?"
"לא, אבל נראה לי שמשהו מטריד אותך"
"ממתי הצטרפת ללשכת הסעד?"

כן, מכשפה אמיתית, אל תסתכל עלי במבט הזה כבר אמרתי לך שכזו
הייתי וזהו... היא הלכה לשבת בשולחן אחר. אבל הקול שלה המשיך
להצטלצל לי באוזניים, היה לה קול כל כך נעים. זה לא שהיא שתקה
עד עכשיו ולא שמעתי אותו, אבל רק עכשיו שמתי לב.

הרגשתי כאילו הקול שלה יכול להיות התרופה שלי. אני לא יודעת מה
ממש קפץ עלי, מה שעשיתי אחר כך נגד את כל ה"עקרונות" שלי.

קמתי, ניגשתי למקום בו ישבה ו.. "סליחה?"...

היא הרימה את עיניה אלי, עיניים מחייכות. טפחה על הכסא לידה
ואמרה לי "בואי שבי".

זה ממש הפתיע אותי. אפילו את עצמי הפתעתי עם הסליחה הזו ולה זה
נראה כמו הדבר הכי טבעי בעולם. אז התיישבתי...

לא, לא דיברנו. המורה בדיוק נכנס. אבל קרה שם משהו אחר.
הברכיים שלנו נגעו זו בזו. מתחת לשולחן. אני חושבת שבהתחלה זה
היה במקרה אבל אחרי שחטפתי את הזרם הראשון, את תחושת החום
המהממת ההיא בפעם הראשונה, אז תאמין או לא, אני הייתי זו שדאגה
להצמיד את הברך שלי לברך שלה לאורך כל השיעור וכשהשיעור נגמר,
אני הייתי זו שהציעה שניגש לקפיטריה לשתות כוס קפה.

אז ישבנו שם בקפיטריה, אחת ליד השנייה, שתינו קפה והתחלנו לדבר
כשהברך שלי לא עוזבת לרגע את התחושה הממכרת של הברך שלה.

אני לא ממש זוכרת על מה דיברנו, קצת על הקורס, הרבה עלי ועל
יוסי וממש אבל ממש קצת גם עליה. את האמת זה לא הפריע לי לדבר
רוב הזמן. זה עזר לי כאילו להסיח את דעתי מברכה המחשמלת. מה גם
שהיא ממש לא התאמצה להזיז אותה.

הזמן עבר, והשיעור הבא כבר התחיל ואני כמובן שלא העזתי לזוז
לכיוון. בכלל נראה לי שגם לה לא ממש בער לזוז יותר מדי. ישבנו
שם אולי שעה שלמה ודיברנו לפני שהציעה שנוותר על הלימודים
ואולי נעבור אליה הביתה לכוס קפה שם יהיה לשתינו יותר נוח. היא
גרה ממש במרחק הליכה כך שזה היה ממש נוח. הרגשתי כבר הרבה יותר
טוב, הטלפון מיוסי בבוקר נראה כל כך רחוק ולא מציאותי. כל מה
שהיה שם באמת זו היא, אני והיום הבהיר שליווה אותנו בדרך אל
דירתה.

יש לה דירה ממש נחמדה, טוב אתה מכיר אותה אבל אני מספרת לך על
התרשמות ראשונה. אהבתי את הצבעוניות העדינה. הכל היה אחר אבל
שקט, משרה שלווה. אני התיישבתי לי בסלון, והיא התפנתה להתעסק
בכל מיני דברים קטנים. להכין קפה, לתלות כביסה תוך כדי, לשטוף
קצת כלים שהיו בכיור...

זה נתן לי זמן להסתכל קצת מסביב. היו שם ספרים, המון. את האמת
נורא שמחתי לגלות שגם היא אוהבת לקרוא. בדקתי את הדיסקים שלה
לראות איזה מוסיקה היא אוהבת לשמוע ומצאתי שם מלא שקיימים גם
באוסף שלי. בקיצור גיליתי שהטעם שלנו דיי דומה.

היא הביאה את הקפה והתיישבה מולי. את האמת, כמעט צעקתי. בכל
אופן הרגשתי שהגוף שלי צועק, נעלב מהתרחקותה. אז היא ישבה שם,
רחוק והתחילה לספר לי על החבר שגם היא נפרדה ממנו לא מזמן. הם
גרו יחד במשך כמעט שנה ודיברו על חתונה. ואז איזה יום הוא עמד
במטבח ושטף כלים עם הגב אליה והיא הסתכלה עליו וחשבה לעצמה שעם
זה היא הולכת לחיות את כל החיים שלה. זה הבהיל אותה וזהו באותו
יום היא ארזה והלכה. עברה לכאן, נרשמה לקורס ואת השאר אני
יודעת.

לא יודעת איך עף הזמן, פתאום היא שאלה מה אוכלים לארוחת ערב.
כאילו זה הדבר הכי טבעי שבעולם, כאילו אנחנו חברות עוד מגן
הילדים. אז התחלנו להכין ארוחת ערב יחד. הלכנו על פינוק:
פנקייקים!

בהתחלה הכל היה נקי כזה, היא הכינה את כל החומרים מראש ואת כל
הכלים. אני לא יודעת מה קפץ עלי, מין רוח שטות. היא ביקשה את
הביצים, אני זרקתי ביצה אליה היא תפסה אותה אבל היא נשברה לה
ביד והתחלנו לצחוק. אחר כך היא תפסה את הקמח והעיפה עלי קצת
ובערך תוך דקה המטבח נראה כמו שדה קרב. זה היה נורא מצחיק כי
זו הפעם הראשונה ששמעתי אותה צוחקת, צחוק נעים כזה, צחוק
פעמונים. מרחנו אחת את השניה בכל מה שנפל לנו לידיים. קמח,
סוכר, ביצים, ריבה... הכל!

בסוף נפלנו באפיסת כוחות זו ליד זו, ואז היה שקט. על האף שלה
היתה ריבה ואני בלי לחשוב שלחתי אצבע ניקיתי וליקקתי. היא
התכופפה אלי וליקקה מהאוזן שלי קצפת. אף גבר אף פעם לא גרם לי
לכאלה תחושות כמו שהלשון שלה העבירה באוזן שלי.

אני לא זוכרת בדיוק מה בא לפני מה אבל פתאום מצאתי את עצמי
מנשקת אישה.

מנשקת אותה כמו שמנשקים גבר. בתאווה, בתשוקה וזה היה כל כך
טוב. היא נישקה אותי חזרה מחזיקה את פני בידיה, מלטפת אותן
בקצות אצבעותיה. התחלתי ללטף אותה, לחוש את עור צווארה העדין
אל מול האצבעות שלי. כמו מגע יד במשי עדין. היא עזרה לי להוריד
את החולצה ונישקה וליקקה מפני וצווארי את כל מה שזרקה עלי לפני
כן כשהידיים שלה מלטפות בעדינות מופלאה כל סנטימטר בגב שלי. גם
אני ליטפתי אותה מתחת לחולצה שולחת ידיים חוקרות ומגלות אל
שדיה של אישה אחרת.

פתחתי את כפתורי חולצתה וחשפתי אותם. יש לה חזה מאד יפה, אתה
יודע אבל באותו רגע הוא נראה כמו הדבר הכי יפה בעולם. עגול,
מלא ושזוף עם הפטמות המעטרות אותו כמו כתר מלכות.

באצבעות מהססות ליטפתי אותו, כאילו נגעתי באוצר מופלא שאם אגע
בו לא נכון יעלם ולא יהיה שם יותר. לא יכולתי להתאפק, התכופפתי
והתחלתי לנשק את פטמותיה והיא ליטפה את שערי פולטת אנחת עונג
מצלצלת.

להמשיך, או שקשה לך לשמוע את זה?... בכל זאת...
טוב, אני אמשיך. הבגדים של שתינו ירדו באיזה שהוא שלב התחלנו
להתלטף שם בעדינות נהדרת, כאילו אין מחר, כאילו יש לנו את כל
הזמן שבעולם. ליטפנו ונישקנו. והטעמים התערבבו, טעם הגוף שלה
מעורב בריבה וביצים וקמח. תפסיק לעשות פרצופים, להפך זה היה
ממש טעים וזה גם לא מה שהיה חשוב, מה שהיה חשוב היה לגלות גוף
של אישה. לדעת אישה. כל שרציתי באותו הרגע היה לטעום עוד ועוד
מעור גופה, להריח את הריחות הנעימים שהדיפה, לחקור בסקרנות את
הגוף הזה שהיה מולי.

משדיה המופלאים עברתי אל הבטן העגלגלה שלה, בודקת כל כפל
חוקרת, טועמת, מלטפת כשידיה לא עוזבות את גופי אפילו לא לרגע.
כשהגעתי אל איבר מינה עצרתי להסתכל.
אף פעם לא ראיתי איבר מין נשי כל כך מקרוב. ראיתי במקלחות,
ראיתי תמונות, אבל איבר נשי פועם, זו היתה הפעם הראשונה.

שלחתי אצבע לחוש את הרטיבות שלה, נגעתי לאט. ידעתי מה גורם לי
לעונג ורציתי לענג אותה כמו שאף פעם עוד לא הצליחו לענג אותי.
את אצבעותי הלחות ממיציה התחלתי להעביר על ירכיה החמות מסתכלת
כל הזמן אל ערוותה הלוחשת אלי, קוראת לי. שלחתי לשון, את קצה
הלשון, לטעום. חששתי. ובשניה השתכרתי.
הריחות והטעם שיכרו אותי. רציתי עוד, והרבה. התחלתי ללקק
ולשתות אותה- מגלה בלשוני את הדגדגן שלה, נהנית מהתחושה
המדגדגת שלו בלשוני.
לא הנחתי לו אפילו לא לרגע, הרגשתי איך הוא מתקשח יותר ויותר
למולי, את ירכיה המתהדקות אל ראשי ולבסוף את התפרצותה הגועשת
אל תוך פי. לא רציתי לעזוב. המשכתי ללקק עוד ועוד עד שהרחיקה
אותי בעדינות עם ידה.
אחר כך היא העניקה לי את אותה מתנה שאני הענקתי לה. מטריפה
אותי בלשונה וידיה מובילה אותי אל אחת האורגזמות הכי חזקות
שידעתי.

זהו, מאז אנחנו גרות יחד. באותו חדר, באותה מיטה. בכל אופן עד
שאתה נכנסת לתמונה. אז רצית לשמוע ואני סיפרתי. מקווה שלא
הרסתי לך שום דבר...
טוב, ארזתי כבר הכל. אני זזה. רק עצה אחת קטנה ממני.. אל תשכח
לקנות מדיח.
ביי.