בתחילת השנה, הגיעה אלינו תלמידה חדשה ושמה בישראל- דניאל.
דניאל שטרן אם לדייק.
דניאל הגיעה לבית ספר שלנו מנתניה. אבל זה לא שהיא עברה לגור
באחד הישובים שמשם מגיעים לבית ספר שלנו, אלא, היא לא התחברה
לחברים שהיו לה שם ושנאה את הבית ספר שלה. דיי הגיוני אם
חושבים על זה- בלי להיות מדביקת תוויות- רוב נתניה ערסים.
אז איפה הייתי? אה... דניאל. זהו מעשה בדניאל, שהגיעה לבית
הספר שלנו בתחילת שנה.
ביום הראשון כבר הכרתי אותה. ובאותו רגע שנאתי אותה. סתם..
לא... אני אהבתי אותה כי היא חמודה אבל תארו לכם מישהי חדשה
מגיעה לשכבה- 1.73 מטר, רזה (מאלה שאוכלות 5 פיצות ועדיין
נראות כמו קייט מוס אחרי דיאטה), עם עור חלק יחסית לפיצה
פייס'ס שיש בבית ספר שלי (בלי להעליב כמובן את פני הפיצה),
וכמובן- היא מאלה שאתה רואה והם ישר מתחבבים עליך כמו שכבר
הזכרתי בערך.
עם כל השוני בנינו (כמה קילוגרמים אצלי ובערך 15 ס"מ) התחברתי
(שורש ח.ב.ר בניין התפעל גזרת השלמים) איתה מהר מאוד וגיליתי
ביום השלישי ללימודים שהיא איתי בשיעור כתיבת עבודה (אני
מבטיחה שאלה הסוגריים האחרונים אבל רק שתבינו- זה השיעור הכי
מיותר שיש שאני בטוחה שנועד רק כדי שלא נלך הביתה בשעה 12) (נה
נה נה נה נה עבדתי עליכם! אלה לא היו הסוגריים האחרונים! פתי)
ועכשיו התבלבלתי (שורש ב.ל.ב.ל בניין התפעל גזרת המרובעים) כבר
מכל הסוגריים האלה. אוקי- היא איתי בכתיבת עבודה- דניאל.
ומאותו יום- התפתחה בנינו חברות אמיצה, רבת שיעורים, שהתבססה
בעיקר על הפגת שעמום הדדי.
אם אתם שואלים (וגם אם לא- אני בכל זאת אספר), הכל התחיל ממכתב
אחד קטן שהגברת (דניאל) החליטה לכתוב לי בשיעור. כמובן שאני
עדיין לא יודעת מה כתוב שם כי היא סגרה אותו בקיפול וכתבה עליו
"נא לפתוח בתאריך 29.1.2002 בשיעור כתיבת עבודה". אז מאז- כדי
שאני לא אשכח אותו באיזה פינה חשוכה בביתי ואז העוזרת תמצא
אותו ותזרוק לפח- הפתק מוצמד לקלמר הג'ינס שלי בסיכת בטחון.
וכמובן- הפתק הזה, פתח צוהר לעולם חדש של כתיבה יוצרת
בשיעורים.
כל שיעור מאז אנחנו יושבות ביחד ומציירות וכותבות שטויות אחת
לשנייה ואפילו הסיפור הזה- שעיניך קוראות ברגע זה- נכתב בשיעור
כתיבת עבודה בגלל בקשה מיוחדת שאכתוב לה סיפור.
העיניים שלי נודדות מהדף ומוצאות את המורה שלנו קוראת סיפור
לכיתה, הוא מונח על השולחן שלי אבל אני לא ממש מקשיבה לשטויות
האלה. הכותרת של הסיפור היא "מעשה בעץ זית" ולכן הסיפור שעכשיו
אני אסיים לכתוב נקרא "מעשה בדניאל". מובן?
זהו. נגמר. זה היה מעשה בדניאל, דניאל שטרן אם לדייק, שבמשך
חודשיים תמימים עוזרת לי להפיג את השעמום הקשור בשיעור
(המיותר) כתיבת עבודה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.