לילה. גולגולת מוות לבנה הביטה במכשף הזקן מבעד לחלון.

אורין דיווח על השלמת המשימה.
גולדור גיחך בהנאה. לא שכחת לומר לה את מלת-ההפעלה?
לא שכחתי.
כל הכבוד אורין. כל הכבוד לכולכם! עשיתם את זה כמו מקצוענים.
אני גאה בכם.
מורגן חייך. איפה המגילה?
יש לי אותה פה מורגן, אבל אני לא כל כך בטוח. . .
מה זאת אומרת אתה לא כל-כך בטוח?
גולדור עיוות את זקנו: זו שפה בת אלפי שנים. היום איש אינו
משתמש בה - גם לא בליגה. מי שכתב את זה צריך להיות בן כמה מאות
שנים טובות. אולי מישהו כמו חלקמקליסטים או מסטר תומאז. אין לי
ספק שהתרגום הצליח, אבל אני לא יודע אם הוא מדויק.
מורגן שלף עותק של המגילה המקורית ונטל את התרגום מהמכשף. הוא
החל לעבור על שני הכתבים ולהשוות ביניהם: 'במקום שם ירח נלכד
בין אצבעות הענק, יעברו ארבעים, ויהיו לאחד. רק הבשר הטהור
יעבור.'
מעניין. גולדור אנחנו מודים לך על העבודה ועל הזמן שהקדשת
בתרגום המגילה. אנחנו נדון בה עוד הלילה, ונשמח לשמוע את דעתך
בנושא, אבל אם אתה עייף. . .
אני חושב שאשאר עוד קצת.
אורין הציע רעיון: אולי זה מקום?
איזה מקום?
אולי זה המעבר שעליו מדובר במגילה, מורגן הציע, אולי הדרך
להגיע לשם היא דרך המעבר הסודי הזה שמתואר במגילה.
תור נזכר שכשהוא הגיע לעיר החדשה - הוא ראה פסל גדול בנמל.
זהו-זה! זה המקום! אורין הכריז, עכשיו אורין זוכר - פסל גדול
בנמל.
מצוין, פסק מורגן. יש לנו את האיפה. עכשיו נותר רק לגלות מי,
מתי ואיך?
קסנדרה: זה ברור שמדובר עלינו.
כן סוני - אבל במגילה כתוב ארבעים. אנחנו רק ארבעה.
אולי זה טעות. גולדור - יתכן שהתבלבלת במספרים?
מורגן שלף את העותק המקורי של המגילה. הוא איתר את המילה
השנייה בשורה השנייה ובחן אותה. היא הייתה מורכבת מתו אחד
שנראה כמו חילזון שבור. זה באמת נראה יותר דומה לארבע.
אורין הנהן בזקנו.
הפיין חייך את חיוך התמיד שלו והנהן במסתוריות. לילה-טוף מסטר
גולטור. לך לישון.
מסטר גולדור הזקן פרש למיטתו, באמת התעייפתי. לילה טוב כולם.
כלבת-הלבנה טרפה את נשמתו באמצע הלילה.

עקבתי אחרי הפגיון הטרי שלי בלילה. אורו של הירח חוור לעומת
עצמתם הכריזמטית של ששת המופלאים. חלקם נאלצו לחכות עשרות שנים
לקראת המפגש ההיסטרי הזה. לא אוכל להתאפק עוד יותר, אני מוכרח
לתאר לכם את המראה המפואר הזה. . .
בחזית צעד מצביא רב-עצמה וניסיון, חזהו טעון באוויר של
גיבורים. לצדו גלשה חתולת-קרבות מנוסה עם עיני-אזמרגד. שניהם
פילסו ביחד את הדרך בסמטאות האפלות של הנמל בעיר החדשה.
מאחוריהם פסע איש האלוהים כתום הזקן. הוא ענד על אצבעו את
טבעת-העתיד של העולם. של האנושות כולה.
במאסף סגר הפיין השחור עם חיוך-נימוסין מוכן מראש באמתחתו. על
כתפו ישב קוף בבון זקן עם שיני-חכמה בולטות ודחף לאזנו
אוכמניות-רעל טבולות ברוטב של מילים חלקמקות. הוא נשא אותי
בשמחה העבד הרצוץ הזה. ארבעים שנה והוא עוד לא התלונן.
אבל מי זה הגיע מהפינה? לבוש שריון פלדה לבן עם חרב ארוכה בידו
ועיניים בוערות מזעם? מוכטבי! הוא קרא: עצור במקומך שד מתועב!
עצור - או שאשסף את גרונך ואת כל חבריך.
מוכטבי? אמין מוכטבי? ציפיתי לך.
עיני כולם נעו לסירוגין מהפיין ללוחם המטורף שקרב אליהם בצעדים
זהירים. תור נעמד במקומו.
בשם פאלאדין הקדוש אני מוסר את נשמתך לבורא העולמות שהביא אותך
- ארור תהיה - לעיר החדשה.
תור - על מה הוא מדבר?
לא עכשיף. . . גונדרק חייך בערמה. הוא הרים את ידו והצביע:
מוכטבי - עמוד! אתה הפאלאטין האחרון מקבוצתך, יה? אל-נא תבייש
את אדונך החכם קורנליוס. בארצי ישנה אמרה: הנוטר טינה - כאילו
שותה את הרעל של אויבו. שתית מכוס הטינה מוכטבי. אפילו אם
תהרוג אותי - אתה עלול לבלות את שארית חייך עם הרעל בדמך. זו
אינה דרך הפאלאטין. אני הולך לארץ רחוקה. לא תראה את הפרצוף
שלי עוד לעולם. אם תהרוג אותי עכשיף - אופיע בחלומותיך כל לילה
ולילה. לא יהיה לך רגע אחד של מנוחה. אתה תאבד את אמונתך באל
והמסדר ינטוש אותך.
האמן לי! אני מדבר מניסיון. הורים שלי נהרגו בידי פאלאטין
כשהייתי בן חמש, ואני הקדשתי את חיי לחסל את המסדר הקדוש
המפואר הזה. שתיתי מכוס הטינה. מאז שהייתי ילט קטן אין לי לילה
אחד של שקט. המקום היחיד שבו התקבלתי בזרועות פתוחות היה מקדש
הכאף של אום. אתה רוצה להיות כמוני? לנדוד כל הימים בתקווה
שאולי יום אחד תזכה בנקמה?
אז למה אתה עושה את זה?
אני כבר ארבעים שנה בעסק הזה. לא מכיר משהו אחר. זה כל החיים
שלי. בלי הנקמה - אני כלום, אני סתם ילד בן ארבעים וחמש.
אני לא רוצה להיות כלום.
מוכטבי אתה לוחם! אתה פאלאטין! האחרון מקבוצתך. לא קורנליוס,
לא מרקוס, לא פיליפס, לא סטפן - אתה! אתה נבחרת על ידי האלים
להיות האחרון. כל חייך עליך להקדיש לכבד את זכרם של חבריך.
אל-נא תבייש אותם. עשה מה שקורנליוס היה עושה.
אמין בכה: אפילו במותו הוא אמר לי לא להרוג אותך. תמשיך לחיות
הוא אמר לי. לא יכולתי להחזיק אותו עוד. הוא היה כל-כך כבד.
הנח את החרף בנדן אמין מוכטבי. מורגן תן לו את ברכת השלום
והצדק.
מורגן ניגש אל האביר המתייפח: ברוך תהיה אמין מוכטבי, שא-נא את
ברכות מסדר השלום והצדק. מי ייתן ויהיו חייך שלווים ואמונתך
שלמה, ותנוע תחת כנפי פאלאדין הגדול ביום ובלילה.
מדוע אתה בוכה, ידידי? שאל 'הדוד תור'.
אני לא יודע.
בוא נרים כוסית למען ימים טופים יותר, ולזכרם של ששת חבריך.
הפיין שלף בקבוקון שהוכן מבעוד מועד.
מורגן עיקם את פיו. אסור היה להם לשאת דבר בדרך לנמל. את מרבית
חפציהם הם טמנו קודם בתוך בור בין שני עצי ברוש מאחורי גבעה
קטנה ליד הכניסה הדרומית של העיר.
תור לקח לגימה קטנה והעביר את הבקבוקון למוכטבי. שתה ידידי -
למען ימים טופים יותר. שתה ואתן לך מתנה, פיצוי על מעשי הבלתי
נסלחים. אתן לך אבן שמש שהכנתי בעצמי. שתה מוכטבי. שתה. טוף
מאוט. שתה הכל, מגיע לך, זה בשפילך. שתה. שתה. זה בסדר. הנה
לך. מתנה ממני, מהמסדר התשיעי של הכאב, המסדר העליון. בשקיק
הזה נמצאת אבן יקרה - פיסה מהשמש עצמה, נתח מבשרו של אל השמש
פאלאטין. אל לך להתבונן בה ישירות, אפל היא תאיר את דרכך
באפלה. מי ייתן והיא תישמר עוד לדורי-דורות, שנים רבות אחריך
מוכטבי. שמור אותה היטב ידידי, וזכור את דברי - כי דברי האל
בפי: הנוטר טינה שותה את הרעל של אויבו. הפיין הוסיף לעצמו
בלחש: והשותה את הרעל של אויבו - נוטה לטמינה.

הפסל!
מסטר בלנצ'ו! קפטין תומאס! המלאך? מסטר דומארס.
הקדושים. מאות שנים אני מחכה לרגע הזה. העולם כולו צמא אליכם.
צמא לקסם.
מה אתה עושה כאן מסטר?
מורגן, מורגן בני, אתה החכם שבחבורה - ענה לעצמך על השאלה.
אתה שלחת אותנו לכאן. אבל למה? איפה הארץ הזו שאנחנו מחפשים?
מתחת לרגליכם.
מה פשר הנבואה הזו? שאלה קסנדרה.
הביטי יקירתי - רעמים וברקים. האלים מתעוררים משנתם. הקסם
חוזר. בני תורטורה - יש לך משימה להשלים.
מסטר דומארס, אני מחזיר לך את הסמל שלי, אני לא משרת את האלה
עוד. גונדרק תלש את התליון העתיק מעל צווארו וזרק אותו על
הקרקע.
בני תורטורה - יש לך משימה להשלים. לא שכחתי. אתה נתת לי את
מילתך בני. חסל אותו.
תור תפס את אורין מאחור והחזיק פגיון על צווארו.
בני הרוג אותו, הרוג את אורין והשלם את הנבואה. החזר את הקסם
לעולם. היה אדון הקסם.
אל תיגע בו! קסנדרה צעקה. אם תיפול שערה אחת מזקנו, אתה כלב מת
תורטורה. מילה של קסנדרה בשם צבאות הנסיך ארגון.
פפפפהה! השארת את החרבות שלך מחוץ לעיר, יה? במה תהרגי אותי
ילדונת? באיומים?
קפטין תומאס בלנקו תעשה משהו! אתה מאחורי כל זה. תגיד לו
להפסיק עם הטירוף הזה.
חיוך מנצח עלה על שפתיי. קסנדרה יקירתי, את בלבד יכולה לעצור
אותו. רק לך יש את הכוח.

'ארבעה גיבורים היו בארץ אומרה,
כולם טובים ואמיצים.
ליבם עשוי בשר ודם,
אך מחשבתם -
פלדה רותחת.

ואדונם החליט לבחון אותם,
לדעת את כוחם.
לבור עמוק,
שאין לו סוף או התחלה
הפיל אותם האל,
ומאותו הרגע - המבחן החל.

הפגיון הוכיח את חזקו,
את גדולתו,
אבל שחקן מזל בשם גורל
שלף את קלף המוות,
ובו בזמן החלו הצרות לקרות.
שלושה נפלו חלל:
חוד הלהב, הלהב המשונן
וגם ידית האחיזה.
כך נשבר הפגיון לראשונה.'

מורגן צעק: קסנדרה לא! אל תעשי את זה!
הלוחמת תפסה את ידו של גונדרק מאחור ומשכה אותו. מורגן זינק
לעזור לה. תור שיסף את גרונו של אורין, ותקע את הפגיון בליבה
של קסנדרה שאיימה לחנוק אותו.
הלוחמת נאחזה בחולצתו השחורה של פיין תור - אותו פיין שעמד
בתור לאחות את רגלה השבורה יום קודם לכן - מבט של זעם ופליאה
היה נסוך על פניה הכואבות.
הכהן הרשע סובב את הפגיון בחזה ומשך אותו באיטיות. קסנדרה נפלה
ארצה, מתבוססת בדמה.
מורגן עט עליו באגרופים, מוציא עליו את כל זעמו. איש האלוהים
הפיל את עמיתו הרשע והטיח את ראשו באבני הרצפה, עד שראשו של
תור לא היה יותר מעיסת מוח וגולגולת רצוצה.
אז הוא פנה לקסנדרה וחיבק את ראשה המת בידיים מגואלות בדם:
סוני אהובתי, את בשבילי מקור החיים, אהבתי היחידה. . . איך
אוכל לחיות בלעדיך? אהבתי אותך סוני. את הגאווה שלך, את
היהירות שלך, את המסירות שלך. גם במותך היית גיבורה. אני אוהב
אותך לנצח.
ברק הכה בנמל העיר החדשה. ספינת-דייגים עלתה באש. רעם האלים
מילא את הלילה.
מורגן קם על רגליו: מסטר בלנצ'ו! אתה מאחורי כל זה?
עמדתי לפניו בשילוב ידיים וחייכתי: מורגן, מורגן, תלמיד חכם
שלי, מה לימדתי אותך על אהבה? זוכר?
אהבה? לא לימדת אותי דבר! לקחת את אהבתי היחידה בתוכניתך
הזדונית. אני אנקום את דמם, עלוקה שחורה!
ברק הכה בפסל, רעם התגלגל.
מורגן, הכל היה ידוע מראש. הנבואה בת אלפי שנים. אתה זוכה בכל
הקופה, ידידי. שמך יהיה לעד - מורגן, מנהיג אדוני הקסם החדש,
אל האהבה. אנשים מכל העולם יתפללו לשמך, יניחו מנחה במקדשיך,
יודו לך על הזריחה, על נשמת אפם, על עצם קיומם!
על מה אתה מדבר? אתה מטורף!
סופת ברקים הכתה שוב בנמל העיר החדשה. מורגן חטף חזיז אחד
בראש. האלים אספו אותו אליהם.

               הכל נעשה שחור. ריח של כישוף היה באוויר.