[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








על מיטה נגועת-פרעושים בחדר בפונדק צנוע השתרע איש האלוהים
מורגן בן-קלר. עיניו היו נעוצות באשה קסנדרה בעת שהסירה את
חליפת השריון השחורה שלה, ונותרה עם חולצת כותנה מרופטת וחצאית
עור קצרצרה. זיעה דביקה הופיעה תחילה על מצחה ועל אפה המתוק,
ואז בין שדיה הממושמעים. הנוזל הקיצי נספג בחולצתה, שהפכה
לשקופה-למחצה.
היא שיחררה את אבזם החגורה שלה, ונתנה ללהביה ליפול. החצאית
נשרה לקרסוליה וננטשה בצעד קופצני. קסנדרה נותרה בתחתוניה. היא
ליקקה את אצבעותיה בחיוך ממזרי, נפרדה מחולצתה הלחה ונעמדה כמו
חיילת במסדר - זקופה ואצילית - אבל עירומה להפליא.
מורגן התרומם וקלט את אהובתו בזרועותיו המנומשות, בואי הנה,
סוני מתוקה שלי . . . הוא נשק לה על אפה, טעם את מלח-זיעתה
וינק את שפתיה ואת לשונה החמימה. ידיו הקיפו את גופה באדיקות,
וחזה הרך נלחץ אל צלעותיו ובטנו. יד אחת שלהם זחלה לתוך
התחתונים אל הפתח החמים והרטוב של קסנדרה, ויד אחרת חפנה את
מטה הנחש של מורגן מתחת לשמלה הצהבהבה שלו. הוא גלגל אותה על
המיטה ולכד אותה מתחת לגופו הרחב.
קסנדרה התפתלה כחומט חלקלק תחת משקלו העדיף של אהובה. מורגן -
הצלקת הזו על החזה, ממה זה? היא לחשה.
זה מהמלחמות בלדלו לפני 13 שנה, הכהן חייך ברכות. אצבעו שיחקה
עם צלקת ישנה על הזרוע של קסנדרה.
זה מלימודי הסיף שלי. המורה שלי היה טוב מאוד.
יותר ממך?
הרבה יותר ממני. אולי גם יותר מאורין.
הוא היה חזק?
מאוד.
יותר ממני?
אני לא יודעת . . . בוא נבדוק.
מטה הנחש של מורגן גישש אחר המאורה שלו, טבל את ראשו וראה כי
טוב. הכהן נכנס שוב פעם עמוק יותר וחזק יותר, ושוב ושוב, סוחט
כל פעם אנחה של אוויר חם מפיה הפעור של קסנדרה. מורגן חקר עמוק
אל תוך אהובתו, והגיע אל מחוזות בלתי נודעים. הוא נאנק כמו אצן
מהיר, שיריבו עקף אותו בסיבוב האחרון. לאחר כמה רגעים ארוכים
וענוגים שבהם מורגן בילה בתוך קסנדרה, הוא הגיע לקו הסיום
בצלצול פעמונים.
מורגן השתוקק לאכול אותה. מבפנים. ללקק את רחמה, לינוק מהכבד,
לכרסם מהריאות שלה, לטרוף את ליבה המפרפר, לבלוע את לשונה
החצופה. הוא נלכד בתאווה הטמאה והזדונית, שביישה אותו ואת
אמונתו. הוא רצה להפסיק, אבל משהו אמר לו להמשיך לתקוע את היתד
שלו בקסנדרה, לענג אותה עד בלי די. הוא עצם את עיניו והחדיר את
עצמו שוב לתוכה. הפעם בתקיפות - כמו אנס פראי. הלוחמת קיבלה
אותו בכאב ובאהבה, ובאה על סיפוקה בגל של ברונזה רותחת שהתנפץ
על חופיה.
היא זעקה בחוסר אונים את אהבתה ועצמה את עיניה: מורגן אני מתה.

הוא נישק אותה והקים אותה לתחייה. קסנדרה פקחה את עיניה בחיוך
מלא אושר, והחזירה לו נשיקה מלוא-פיה.
אני אוהב אותך סוני חמודה שלי.
אני אוהבת אותך גם אלוהים שלי.
חתיכת כופרת.
חמוד אתה קדוש מספיק בשביל שנינו.
כבר לא.
אתה קדוש מספיק בשבילי.
חטאתי.
מה קרה מתוק?
אל תשאלי.
מה?
רציתי לאכול אותך.
מגניב!
מורגן נישק לה את העיניים, תסתובבי על הבטן כופרת.
קסנדרה צחקקה והתהפכה כמצווה. עין אחת שלה הציצה בצפייה אחורה.

תעצמי עיניים ואל תחשבי על כלום.
הכהן התיישב עליה והסיט את מסך הצמות השחורות שלה מעל ראשה.
הוא לש אותה בעדינות מהצוואר דרך הכתפיים, עצמות הגב, הצלעות,
הגב התחתון, ועד הישבן.
מה זה? מורגן מעך באצבעו צלקת עמוקה בצד ימין שלה, מתחת
לצלעות.
זה מהזירה של לדלו. נלחמנו בטרול זקן, והממזר תפס אותי. אורין
הציל אותי ברגע האחרון. הוא כרת את שתי הרגלים שלו במכה אחת.
באמת? הוא משהו אורין.
כן. משהו . . .
באמת מזל גדול. ומה הסיפור מאחורי הצלקת המתוקה הזו? מורגן
ליקק שריטה עתיקה על הלחי השמאלית של ישבנה.
אני לא זוכרת. זה היה מזמן, כשהייתי קטנה מאוד.
בטח היית ילדה רעה.
מאוד.
כמה אנשים כבר הרגת עד היום?
אני לא עושה חשבון.
בערך?
בערך תשעים, מאה. לא יותר.
מורגן ליקק את הרווח שחצה את ישבנה של הלוחמת, ומילא אותו בריר
דביק. הוא הכניס את ידו בין ירכיה ומצא את התלולית השעירה שלה.
באצבעותיו הקדושות הוא חדר לתוכה ועיסה אותה מבפנים ביסודיות,
ספרי לי עוד מתוקה.
טוב זה התחיל ככה. . . אאאהההה. . . הראשון היה חייל,
שכיר-חרב. אני עדיין זוכרת את העיניים שלו רגע לפני שתקעתי לו
ת'חרב בלב. אאאאאהההההה . . . מורגן . . .
מורגן צבט את כפתור העינוגים שלה.
השני היה קצין זוטר - בחור נחמד דווקא. שכבתי אתו בלילה ובבוקר
נפרדנו - חתכתי לו ת'ראש. אאאאאהההה. . . אאאאאאוי!
מורגן צבט אותה שוב ומשך קלות. היא הפסיקה לנשום מרוב עונג.
תמשיכי.
השלישי, הרביעי, החמישי, השישי - כולם היו לוחמים שנפלו קורבן
ללהביה המשובחים של נערה צעירה ובלתי מוכרת בשם קסנדרה, נערה
שיצא לה שם מיוחד מאוד בקרב צבאות אומרה. לאחר כל הריגה, מורגן
עיסה את הכפתור שלה. כשהיא הגיעה לחמישים מורגן הכניס את כלי
הקודש שלו לתוך חור הישבן שלה. הוא הקשיב ותקע בהתאמה עם כל
לוחם ויצור שנפל קרבן לידיה המאומנות של הלוחמת הצעירה.
לאחר תשעים ואחת הריגות, היא הגיעה לאנשי המשמר העירוני, אשר
נקטלו יום קודם לכן. אחרון היה השומר במגדל של לוקאס. מורגן
שלף את כלי הזין שלו מקרבה, וסובב אותה על הגב. חמודה שלי אני
אוהב אותך ואת כל האנשים שהרגת. וגם את אלה שעוד תהרגי, וגם
בעוד עשר שנים - כשתהיי מדריכת סיף או מצביאה - אני עדיין אוהב
אותך, וגם בעוד עשרים שנה, ובעוד חמישים שנה - כשנהיה בלי
שינים - אני עדיין אוהב אותך. ולא אכפת לי מכלום. את מושלמת
כמו שאת סוני.
קסנדרה עצמה את עיניה ומחתה דמעה. אני מעריצה אותך מורגן, את
הכנות שלך ואת האומץ ואת העצמה שלך. אתה כל-כך גדול. הרבה יותר
מכל כהן אחר שהכרתי.
ואת סוני שלי. . . את הבחורה הכי רעה באומרה, הכי רעה שאני
פגשתי לפחות, ואני גאה להכיר אותך.
רציתי לשאול אותך מורגן, למה אתה כל הזמן קורא לי בשם הזה
סוני?
חלמתי חלום מוזר לפני שני לילות. את הופעת שם וקראו לך סוני -
אז זו הסיבה חומד. למה? זה מפריע לך?
לא ממש. . . אבל מה היה בחלום? אתה זוכר?
זה היה נורא. את לא רוצה לשמוע.
קסנדרה תפסה אותו בין הרגלים.
בסדר, בסדר - אני אספר לך! בעקרון זה היה בשכונה שלי בלדלו -
איפה שגדלתי, את יודעת - ואני כאילו ילד קטן משחק מחבואים -
חומד את מוכנה לעזוב את זה? זה רגיש. תודה רבה. בכל מקרה אני
מתחבא בשיחים - ביחד אתך - ואימא שלי קוראת לי לארוחת צהרים:
'מורגן בוא לאכול!' ואני לא בא כי אני לא רוצה לחשוף את עצמי
באמצע המשחק, כן? אז היא קוראת עוד פעם: 'מורגן! מורגן בוא
הביתה ילד שובב! האוכל מוכן!' והיא נשמעת מוזר כזה. . . כאילו
עם הד, 'מורגן בוא למטבח הכנתי לך אוכל כמו שאתה אוהב!' היא
צועקת.
ואז אני עוצם עיניים ואני לוחם אמיץ עומד למרגלות צוק ענקי
באמצע הלילה ויש סופת ברקים ורעמים וגשם שוטף. ובקצה הצוק רוכן
דרקון אדום - מפלצת ענקית! והיא פותחת את הלוע שלה, 'אתה רוצה
אותי לוחם אומלל? ראה את עצמתי, את נשימתי החריפה, הבט נא על
שיני האדירות! מאות של לוחמים אכלתי - אבל אתה קורא תגר. איה
הוא שכלך לוחם - שכחת אותו בבית?' ואני מתחבא מאחורי איזה שיח
ומסתכל עליך, ומחייך קצת ואז אני חייב ללכת למרות שאני לא רעב.

ואימא שלי שוב פעם צועקת: 'בוא הביתה לאכול מורגן, די שיחקת עם
הילדים בגן. אז אני מגיע הביתה, 'אימא אני לא רעב, אין לי כוח
לאכול.' והיא אומרת: 'מה? אני לא מבינה. אני טורחת ומכינה לך
אוכל כמו שאתה אוהב, ואף-פעם אתה לא רעב!' ואני אומר לה שאין
לי תיאבון כבר שבוע. 'איך תגדל אם לא תאכל מורגן? אתה ילדי
אהובי. מה אעשה אם תאבד לי? אני רוצה לשמור עליך, להאכיל אותך
כמו שצריך. כבר שבוע שאתה לא אוכל. כל פעם יש לך תירוץ! אתה לא
רעב. איך זה יתכן שאתה לא רעב אם לא אכלת כבר שבוע ימים? הא?
תגיד לי. האם זאת שוב הילדה החדשה - סוני? מה אתה מתעסק שם כל
היום בגן? אני רואה אותך כל יום דרך החלון ואתה לא נראה טוב.
כל הילדים האחרים מלאי חיים ועליזים, וגם שבעים בדרך כלל. אתה
מורגן, ילדי הקטן, לא אוכל דבר. אתה נראה חיוור ותשוש. בוא אלי
למטבח ונשב לאכול משהו. הכנתי לך אוכל כמו שאתה אוהב.'
אז אני מגיע למטבח ויש שם ריח של מזון שרוף כזה. והפה של אימא
שלי נראה ארוך מאוד כמו של תנין גדול. ויוצא לה עשן מהנחירים
ויש לה ביד את הפטיש שלי, עושה השלום, והיא מנופפת בו ומאיימת
שהיא תרביץ לי אתו.
זהו? זה החלום שלך? חשבתי שאני מככבת שם.
לא ממש מככבת, אבל אימא שלי קוראת לך סוני.
מתי ראית אותה לאחרונה?
לפני שיצאתי למסע מזרחה - איזה שלוש שנים בערך.
ואתה אוהב אותה?
מאוד.
הייתי רוצה לפגוש אותה.
הייתי מת שהיא תפגוש אותך, היא תשתגע עליך. אולי יום אחד
כשנחזור למערב. . .
                             



הפאלאדינים הם חבורה של אבירים קדושים, שהתאגדו יחדיו ליצור
מסדר מפורסם בעל שם עולמי. כאשר אומרים פאלאדין באומרה זה בערך
כמו לומר: כבוד, צדק, אמת, יושר, הגינות, כבוד, נאמנות,
אבירות, כבוד ומעשי-צדקה וכמעט שכחתי - עזרה לזולת וכבוד. כל
הטוב שבאדם בחבילה אחת - מסריח כל-כך טוב שזה עושה בחילה.
אבל אפילו את הפאלאדין אפשר איכשהו לאהוב. כאשר הפאלאדין מחזיר
ציוד ומתמספד - אז אפשר לאהוב אותו באמת. . .

נשמה טהורה אחת כזו נקלעה לשוק השחור - אותו שוק שבו בילה
הלורד תורטורה את אחר-הצהרים. אמין מוכטבי היה שמו, ואביר
מצוין הוא היה. הוא היה לוחם מארץ מרוקו הרחוקה שביבשת השחורה.
בדרך לא דרך מוכטבי הגיע לאומרה לפני חמישה אביבים והצטרף
לשורות המסדר הקדוש ביותר בעולם - כפאלאדין.
אמין עטה שריון מתכת לבן מעוטר בתבליטים של ורדים ומלאכים
קטנים וחרבות מסתובבות. למותניו הייתה חרב ארוכה עם נדן יפהפה
משובץ באבנים יקרות. שפם שחור כיסה את שפתו העליונה. על חזהו
התנוסס הסמל של מסדר האבירים הקדושים.
סליחה אטוני, נשמע קול רך ותמים מאחוריו. יד תפסה בכתפו
בעדינות, תוכל אולי לעזור לי? אני תייר מארץ גרניה הרחוקה. אני
לא מכיר עיר טוף כל-כך. אני צריך ל'גיע מרכז של עיר. אתה יכול
ל'זור לי?
משפט המפתח היה: 'אתה יכול לעזור לי?' פאלאדין לא מסוגל לסרב
לבקשת עזרה. לאן אתה צריך להגיע אדוני?
הגבר הזר הסיר את מגבעתו החומה. אני מגיע לביקור חפר טוף - הנס
קואים שמו. הוא לפגוש אותי בשדרה של תפוזים בצהרים. אני לא
מכיר מקום זה. לא יודע איפה. אתה מכיר?
שדרת התפוזים? בטח שאני מכיר. זה קצת רחוק מכאן, אבל אני מוכן
ללוות אותך חלק מהדרך. בדרך אני אסביר לך איך להגיע.
תוטה רבה, אטוני הטוף. אתה נשמה טובה.
אמין מוכטבי, פאלאדין לשירותך.
הלורד גונדרק תור, החייט המלכותי לשירותך.
אתה החייט המלכותי?
הייתי. הייתי חייט מפורסם בגרניה - עד שבאתי לכאן. כאן איש
אינו מעריך את כישורי. יש לי בדי משי, קטיפה ותחרה, אבל אין לי
שם כאן בעיר החדשה, אתה מפין. . . בגרניה כולם יודעים מי זה
אני, אבל פה . . . אני מאוד - איך אומרים - עצוף.
אתה שמעת על הפאלאדינים?
כן, כן, אני מעריץ את כל פאלאדינים - אנשים נה--- נהטרים. מאוד
אוהף אותם.
תודה רבה. אני מאוד שמח לשמוע. בזמן האחרון אין לנו הערכה כה
גבוהה בציבור. יש לנו גם מתנגדים פה ושם.
אני יודע.
תשמע הלורד תור ---
--- גונטרק - קרא לי גונדרק.
גונדרק - אני הולך לפגישה עם כמה חברים עכשיו, ואנחנו שוקלים
לרכוש איזה סט חליפות חדש שייחד אותנו, שילכד אותנו. חליפה כזו
שתהיה גם נוחה, גם מכובדת, גם אחידה - אנחנו קבוצה, אתה מבין -
חשבנו על בד לבן כמובן.
יש לי משהו בטיוק בשפילכם. אני מוכן לעשות לכם מחיר מיוחד, כי
אני מעריך את עבודה שלכם. אתם - איך אומרים אצלנו בגרניה?
השופרא ד-שופרא. . . תורטורה המשיך לעסות את שריר האגו המפותח
של אמין מוכטבי. לפאלאדינים הייתה יכולת בלתי-מוסברת לגלות
רוע, והפיין לא רצה לתת לאביר המדושן-עונג הזדמנות לשקול את
הניסוי אפילו. בארצי גרניה יש אמרה: 'הטופים לפאלאדין!' הרבה
בחורים צעירים הלכו בדרך הקדושה. אצלנו מסדר מאוט מצליח, יה?
מאוט מפורסם.
אני מאוד שמח לשמוע, ידידי.
כן! המנהיגים הבכירים בגרניה הם פאלאדין. הרבה כפוד לאל!
גונדרק נגע בנקודת התורפה של שריר האגו: הכבוד, וזכה לטפיחה על
השכם. הוא קנה את האידיוט הזה. ובעזרת האלה - גם את כל יתר
החפרים שלו.
קורנליוס תיפתח ת'דלת - זה אני אמין.
סיסמה!
לא עכשיו קורנליוס - אני לא לבד. הבאתי אורח.
אני מתנצל אדון מוכטבי, אם אני מפריע לכם. . . בטח משהו חשוף -
אני אלך, אני לא רוצה להידחף. . . לא אם זה מפריע. . . אני
מצטער---
שטויות! אתה מוזמן. רק - אם לא איכפת לך, אני רוצה לומר לו את
הסיסמה כדי שנוכל להיכנס - חזור בעוד רגע.
תור הסתלק מהכניסה כמו כלב מחונך. אילו היה לו זנב - הוא היה
מכשכש בו בעליצות. הוא חזר לאחר ששמע את ידידו החדש קורא לו
בהתלהבות - כמי שרוצה להציג בפני חבריו את בחירת ליבו. הפיין
נכנס למצודה הקדושה שהייתה ביתו הדו-קומתי המפואר של קורנליוס
הלבן.
בפתח עמד קורנליוס, גבר בהיר-שער גבוה ונאה. שפם-קש ארוך עיטר
את שפתו העליונה כמנהג האבירים הקדושים. שריון הלוחות הכבד
שהוא לבש חרק בזמן שהתהלך.
עיניו של האורח חלפו בחלל הבית המואר. המקום היה בנוי מחדר
כניסה גדול בעל תקרה גבוהה, שהיווה את רוב חלל הקומה הראשונה.
במרכז החדר ניצב שולחן עץ עגול שקוטרו שמונה פגיונות. מעליו
הייתה נברשת גדולה שהחזיקה מאה נרות כבויים.
ליד השולחן היו שבעה כסאות. ארבעה מהם היו תפוסים על ידי
פאלאדינים חמושים. כולם נראו מופתעים לראות את מוכטבי והאורח.
אחד מהם - גבר כהה עם זקן ושפם ארוך מאוד - פער את פיו.
אני רוצה להציג אותך בפני ידידיי הטובים, הפיין חייך בנימוס
בזמן שהפאלאדין הציג אותו: זהו הלורד גונדרק תור. אמין הביט
באורח כדי לוודא שהוא ביטא את השם בצורה נכונה. גונדרק הוא
החייט המלכותי של ממלכת גרניה הרחוקה. פגשתי אותו בשוק והוא
אדם מאוד נחמד. הוא מציע חליפות לכולנו במחיר טוב - חליפות
מצוינות הוא תופר.
האורח הנהן בסתמיות.
למה שלא תשבו? הזמין אותם קורנליוס.
קורנליוס תפס את מקומו בין שניים מהפאלאדינים הישובים. אמין
ישב במקומו הקבוע, וגונדרק מיהר להתיישב במקום הנותר - ליד שני
פאלאדינים שהוא לא הכיר כלל. הוא שמח שלא הושיבו אותו ליד
הטיפוס הכהה עם הזקן.
קורנליוס פתח ואמר: אני שמח שכולנו כאן. ברצוני לפתוח את
הפגישה בתפילה שקטה לזכרו של ידידנו, סטיבן פרקינס, שאיננו עוד
עמנו במעגל הזה, ולזכר משפחתו היקרה.
כולם קמו מיד. גונדרק - נשימתו נעתקה מפיו.
קורנליוס המשיך את דבריו. דמעות היו בעיניו, אבל הוא מחה אותן
בכף ידו. מיד נעבור לענייני היום, אבל לפני כן אני רוצה לשמוע
את הצעתו של האורח שלנו, כדי שנוכל לשחרר אותו לדרכו.
תריסר עיניים ננעלו על פרצופו של הכהן הרשע, והוא ידע שלא ייקח
זמן רב עד שאחד מהם יגלה את זהותו האמיתית. הוא מיהר להחביא
אותה מתחת לשולחן.
אני חייט, הסביר האורח לטובת ארבעת האבירים שלא הכירו אותו
בכלל, ואני מציע לכם חליפות בהירות מכל הסוגים באיכות גבוהה -
ובמחיר טוב וזול. אני אעשה לכם מבצע אם תרכשו כולכם חליפות -
וחוץ מזה אוכל להכין לכם תלבושת אחידה, שתאפיין את הקבוצה
שלכם. אולי אוסיף איזה סמל מיוחד שלכם, או כל דבר אחר שתחפצו.
אני אעשה הכל כדי לרצות אתכם - בני המסדר הקדוש - אני מעריך
ומעריץ אתכם על תרומתכם לחברה.
חלק מהאבירים חייכו לדברי האורח, וחלקם הרימו גבה בספקנות.
אמין מוכטבי היה הראשון שהגיב להצעתו של גונדרק: מי חושב
שהצעתו של הלורד נשמעת הגונה?
שש ידיים הורמו ביחד.
מי רוצה חליפה חדשה?
ארבע ידיים הורמו. קורנליוס ואחד האחרים לא רצו חליפה חדשה.
אמין מוכטבי חייך אל תור חיוך מתנצל ואמר: ידידי, האם נוכל
לסגור את העסקה על ארבע חליפות?
גונדרק חייך ואמר בקול נעים ומזמין: למה לא? אני מוכן להכין
לכם ארבעה חליפות לפי בקשתכם ואפילו לתפור שתי חליפות נוספות
במחיר סמלי בשביל האחידות. זה יהיה נפלא לראות קבוצה מגובשת
כל-כך של פאלאדינים שכולם לובשים את חליפותיי היפות.
מוכטבי צחק בקול רם. באמת למה לא? הוא שאל בשמחה, זה רעיון טוב
מאוד. מה לגבי המחיר?
זה תלוי בהרבה גורמים, אדוני, הסביר הפיין במקצועיות רבה: סוג
הבד, סגנון התפירה, הכיסים, תוספות מיוחדות אחרות, הסמל שעל
החליפה. . .
אני מבין, אמר מוכטבי, אבל מכיוון שאתה כל כך נדיב אתנו, אין
טעם להתחשבן על מחיר מדויק. למה שלא תזרוק מחיר ונראה אם זה
תואם את ציפיותינו?
הו, זה צריך לעלות בערך שבעה זהובים ארבע פעמים. בוא נגיד
שלושים חתיכות סך הכל.
אמין גירד בראשו. הוא הראה פרצוף מחושב, זה נשמע לי הצעה שווה
לכל נפש - אפילו נפשות עשירות שכמותנו!
כולם צחקו בקול רם. גם גונדרק הצטרף לחגיגה, אבל הוא צחק
מסיבות אחרות.
האם יש לך כאן דוגמה? שאל הפאלאדין המזוקן.
לא . . . מלבד החליפה הזו שאני לובש.
אינך נושא בתיקך כמה פריטים, כמו שנהוג במקצוע שלך? האיש הקשה.

היום במקרה לקחתי את התיק הלא נכון. יש לי כאן רק כלי-עבודה.
הפיין הניח את התיק על השולחן וחשף את תוכנו לעין כל: מספריים,
סיכות, שברי במבוק, חוטי תפירה ודיג, צבת, מלקחיים, זכוכית
מגדלת, סכינים זעירים, תחבושות, בקבוקונים קטנים, אבני-אש,
חבלים, אזיקים, פיסות ברזל ונחושת.
מה בשם פאלאדין אתה עושה עם כל הדברים האלה? שאל קורנליוס.
אני הלורט גונטרק תורטורה, פיין בכיר במסדר הכוהנים המפורסם של
אום אלת הכאף והעינויים. אני רצחתי את סטפן פרקינס ואת אשתו
ואת ילט קטן לפני שלושה לילות בשנתם. מחיר שלי הוא צנוע מאוט,
ידידי האבירים: אני מבקש רק את נשמותיכם! אנא שתפו עמי פעולה
ותקלו עלי ועל עצמכם. לא אנוח עד אשר אחרון הפאלאטינים הקדושים
ישכב בקברו! שליח האלוהים אנוכי ודבר האלוהים בפי: אתם באתם
ממני פאלאטינים ואלי תשופו כעת!
האבירים קפאו במקומם. בעיניים פעורות לרווחה הם הביטו בכהן
הרשע כאילו מהופנטים מדבריו. שלושה חטפו את המטה הקשה של
תורטורה בראש. אחד מהם התעלף.
קורנליוס הניף את חרבו הכבדה. הוא ומוכטבי איגפו את הפיין. הם
עברו מחוץ לטווח הפגיעה של המטה שלו, כאשר חרבותיהם מופנות כל
הזמן כלפיו.
תור הנחית מכה על ראשו של הלוחם המזוקן. המטה-נחש ניעור לחיים,
פער את מלתעותיו האדירות ובלע את זקנו הכהה של הלוחם הקדוש
בתאווה. הלוחם הגדול נפל ללא רוח חיים. ראשו נטף ריר סמיך.
המטה חזר לצורתו הקודמת. הוא שוב היה עשוי עץ קשיח, וגונדרק
הפליא את מכותיו בפאלאדינים ההמומים.
משני צדדיו של הכהן הרע קרבו קורנליוס ומוכטבי. תור נתקל בכסא
ונפל אחורה.
הוא נזכר בטבעת שמורגן נתן לו במקדש. הוא סובב אותה על אצבעו
והרגיש איך גופו הופך להיות קל מאוד, כמו נוצה, והאוויר סביבו
מתחיל להתערבל כלפי מעלה. הוא ריחף באוויר. עד מהרה הוא תפס
שיווי משקל מחודש. הוא עופף במהירות לכיוון התקרה, אבל הלהב
הגדול של אמין מוכטבי חתך אותו בעקב לפני שהספיק לצבור גובה.
קורנליוס ראה שחרבו הכבדה לא מגיעה לתקרה, והוא נעמד על
השולחן. משם הוא ניהל קרב עיקש עם הפיין המרחף - פעולת הסחה
בלבד. בינתיים אחד האבירים השליך חנית ופגע בדיוק רב בבטנו של
תור. הפיין איבד את הריכוז וצנח למטה בזעקות של אימה.
ברגע האחרון הוא הצליח לנחות בשלום על הרגלים. הוא היה מוקף
בארבעה פאלאדינים צמאי-דם. שן!!! הוא ציווה על אחד מהם בלשון
העצמה של הקסם. הלוחם שקע בתרדמה עמוקה על הרצפה.
קורנליוס הצליח להשחיל לפיין דקירה בצלעות. תור המשופד עצם את
עיניו בייאוש וחיפש פתרון למצב הביש שאליו נקלע. חכו אבירים!
בשם האלוהים והכבוד שלכם עצרו רגע אחד! לפני שאני מת אני חייף
לגלות לכם את הסוד! אל תהרגו אותי!
קורנליוס הניח סכין חד על צווארו.
לא קורנליוס! זה עוד תכסיס. אל תאמין לו! מוכטבי צעק, חייבים
לחסל אותו. הוא מסוכן!
ניתן לו הזדמנות אחת בלבד. נשמע מה הסוד שלו - זוהי משאלתו
האחרונה. בשם הצדק אבירים! אנחנו חייבים לתת לו את זה.
קורנליוס! הוא רוצח! הוא רצח את סטיבן, את מרקוס, את פיליפס.
שתוק מוכטבי! פעם הבאה תעשה בדיקת-רוע לפני שאתה מביא לי
אורחים הביתה. עכשיו נשמע מה יש לך לומר לנו נבלה - הזדמנות
אחרונה לפני שאתה מת.
תור נעשה לבן. הוא בקושי נשם עם החנית בצלעות, והוא לא יכל היה
לעמוד על רגלו הפצועה. תן לי לשפת קורנליוס. אני נשבע שלא אעשה
שום-דפר. אני פשוט חייב לספר לכם. כשאמות הכל ירד לטמיון.
קורנליוס נטל את המטה של תור ובעט אותו הרחק משם, הוא הושיב את
הפיין ליד השולחן - עדיין עם סכין צמוד לגרון. מוכטבי התיישב
מולו. הפאלאדין השלישי ניסה להעיר את חברו המעולף.
אני מודה לך קורנליוס. אתה איש כבוד. עכשיף אספר לכם את הסוד
שלי. אמונה שלי באלה היא שלמה וטהורה - יותר מכל דבר אחר
בעולם. היא אוהפת אותי - נותנת לי את ברכתה. אני היחיד מבני
המסדר שלי שיכול להשתמש בקסם. קסם, כישוף אמיתי! הכל: ריפוי,
הגנה, טבע, כל הלחשים שאי פעם חלמתם עליהם. ועוד סוד: אני שונא
פאלאטינים. בגיל חמש ההורים שלי נהרגו על-ידי פאלאטינים. אבל
אציע לך עסקה קורנליוס, כי אתה איש כבוד. היום בבוקר נשבעתי
להרוג שישים פאלאטינים, אבל אני מוכן לשבור את מילתי באופן חד
פעמי. אני מוכן להחיות את חבריכם המתים בתמורה לחנינה מלאה. אל
תהרגו אותי - איתי ירדו לטמיון ארבעים שנים של עבודה קסומה.
העולם לא יכול להרשות לעצמו לאבד אותי.
קורנליוס הנהן. הוא קשר את הפיין והסיר את הסכין מגרונו, אני
הולך להביא את הגופה של סטיבן. חכו לי כאן. אני אחזור כמה
שיותר מהר. תנועה חשודה אחת - תהרגו אותו. אל תסמכו עליו ואל
תתנו לו לשכנע אתכם לעשות שום-דבר. תקשרו לו את הפה שהוא לא
יוכל להטיל לחשים. מוכטבי אתה אחראי פה עד שאני חוזר. אל תבייש
אותי.

קדימה תור תעשה ת'קסם שלך. זוהי ההזדמנות שלך לכפר על עוונותיך
החמורים נגד האל פאלאדין.
אני צריך את הסמל הקדוש שלי וחתיכת ברזל מהתיק שלי.
למה?
בשביל הלחש. זה לא לחש פשוט.
מוכטבי - תביא לו מה שהוא צריך.
גונדרק נטל את הסמל הקדוש שלו ביד ימין ואת פיסת הברזל ביד
שמאל, והחל למלמל בשפה בלתי ברורה: אום אלתי הקדושה תני לי
הכוח לעצור זמן מלכת. ארבעה לבבות אלתי הקדושה - בשם הכאב: עור
עץ! דם קרח! אוויר הר! בשר פגר! עצמות פלדה! לב ברזל! עור עץ!
דם קרח! אוויר הר! בשר פגר! עצמות פלדה! לב ברזל! עור עץ! דם
קרח! אוויר הר! בשר פגר! עצמות פלדה! לב ברזל! עור עץ! דם קרח!
אוויר הר! בשר פגר! עצמות פלדה! לב ברזל!
ארבעת הפאלאדינים ההמומים שעמדו סביב הפיין קפאו במקומם ללא
יכולת להניד עפעף.
הפיין ריפא את פצעיו. בשם אום אתה מטומטם קורנליוס! איש אינו
יכול להחזיר את המתים. המעט שאני יכול לעשות זה להרוג את
כולכם, אני הרי יודע כמה אחידות חשובה לכם כקבוצה. תור ניגש
ושחט שניים מהפאלאדינים. בשביל שניכם יש לי משהו מיוחד. אני לא
אהרוג אתכם - זה לא יהיה הוגן מצדי. אתן לכם קצת להשתעשע ביחד.

תור תלה את קורנליוס הקפוא מהנברשת באמצעות חבל. הוא העמיד את
מוכטבי (קשור באזיקים) על השולחן בדיוק מתחתיו וביטל את השפעת
הלחש המקפיא באצבע צרדה. אני מקווה שהאל פאלאדין ייתן לך את
הכוח להחזיק תחת כתפיך את קורנליוס חברך הטוף. הוא אדם גדול.
אל תיתן לו ליפול.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"ואני רוצה שלא
תבהלו בכל פעם
שאתה שומעים
אמבולנס, זה
בוודאי זקן עם
התקף לב"


אחת על פיגועים,
יומיים אחרי
הפיגוע
בדולפינריום


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/12/01 11:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תומאס בלנקו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה