[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תומאס בלנקו
/
כובע שלל(חלק י''א)

לאחר שנת-לילה חפוזה בחדרי האורחים של מסטר גולדור, שני
הכוהנים עזבו את המגדל. הם הגיעו למקדש האמת בשעת בוקר, והחלו
להתפלל.
אורין הקיץ משנתו בפונדק 'הבית הלבן'. הוא אכל ארוחת בוקר דשנה
וניגש למקדש האמת, שהיה במרחק רחוב אחד מהפונדק. על גבו היה
תרמיל גב עמוס ובידו בקבוק יין אדום.
קסנדרה לא ממש ישנה באותו לילה. אמש אחרי שעזבנו אותה בראש
המגדל של לוקאס היא קצת הסתבכה. לא ידוע בדיוק מה קרה - אולי
היא תספר את הסיפור המלא בהמשך. בינתיים היא שוכבת באיזה חדר
צדדי במקדש - על מיטת קש צנועה. רחמנות עליה. היא שברה את
הרגל.

אורין הגיע והפריע לכוהנים באמצע תפילת הבוקר: בוקר טוב פיין!
מורגן.
ששש!
אה. . . סליחה. . . קסנדרה - הא? לא? לא פה? קסנדרה לא מאחרת.
לא טוב.
הפיין פתח את תיק העינוגים השחור שלו והוציא משם תער חד. הוא
נעזר באורין לתפילתו: הו אלה קדושה! אום. . . עפר לרגליך אנכי,
אדון הכאף והספל, גונדרק תורטורה, משתחווה לפניך ומקדיש לך
מתנה צנועה זו! הכהן הרשע דקר את ידו של ידידו הלודר הזקן,
והקיז את כאבו.
אורין לא הספיק לומר: אתה מנסה להרוג אותי תורטורה?! השתגעת?
והפצע שהיה למעשה שריטה עמוקה באמה, נסגר במהירות כפי שנפער,
והותיר אחריו שובל-זיכרון של כאב חד. הגמד נסוג מעט לאחור. הוא
הפר על ידי כך את הריכוז של מורגן ושל תור. קסנדרה לא פה, הא?

לא ראינו אותה. היי, למה היין? תור התעניין.
לחגוג את מותו של האדון ולקוב, אורין הזדקף בגאווה.
נו - תפתח.
לא. קודם קסנדרה פה. תמשיכו להתפלל שניכם, אורין הולך לחפש
אותה.
הגמד משך בזקן החשיבה שלו. הוא החל את החיפוש אחר הלוחמת בסיור
אקראי ברחבי המקדש. חלל הכניסה הגדול היה אזור ציבורי עם עשרה
ספסלי תפילה. בפינות האולם היו דלתות שהובילו לאזורים היותר
קדושים של המקדש. אורין נכנס לאחת הדלתות וראה מולו גמד זקן עם
גרזן ולוח שריון כסוף - בבואה ככל הנראה. היה שם ראי כסף גדול,
ששיקף את התכונות הבולטות של אורין: כוח פיסי (שרירי הזרוע),
נחישות (סנטר זקוף), עקשנות (פה נעול בזקנשפם), רכות (בתוך
העיניים הזקנות) וחכמה (בקמטים).
מי אתה אדוני הגמד? נשמע קול גברי רך מצד ימין.
אורין נרעד בבהלה ונכנס לעמידת קרב מוכנית: מי שואל?
אני יונתן, כהן האמת. אני רואה שאתה לוחם מארץ הגמדים. מה שמך?

אורין.
אורין! במה אוכל לעזור לך אורין? שאל הכהן הצעיר.
אורין מחפש חברה.
אתה מחפש אותה כאן? במקדש האמת?
כן. . . נפגשים פה. ראית אותה? ילדה יפה, שיער שחור, צמות,
עיניים ירוקות . . . לוחמת או קוסמת. ראית?
כן.
ראית את קסנדרה? איפה היא?
היא ישנה בחדרי. היא צריכה מנוחה. עבר עליה לילה מתיש, יונתן
סיפר בעצב מסוים.
כן. . . אבל מחכים לה בכניסה והיא לא באה. . . אתה להעיר אותה.
תגיד לה אורין פה.
עדיף שלא להפריע לה. היא לא כל-כך בכושר עכשיו.
לא בכושר?
הכהן הצעיר הוביל את אורין לחדר הצנוע של הכהן התורן. שם בפינה
נמה הנסיכה הקסומה קסנדרה, חשובה יותר מכל אחד אחר בעולם, לא
מאחרת לשום מקום. . . בלי אף דאגה בעולם.
היא שברה רגל.
מה?!
הכהן הסיט את השמיכה מעל פלג גופה התחתון של הגברת, וחשף רגל
ימין מקובעת למקל עץ בחבלים ובתחבושות, אני חושש שייקח לה הרבה
זמן להחלים. באמצע הלילה היא דפקה על הדלת. טיפלתי בה והיא ישר
נרדמה. היא מלמלה משהו על נפילה ארוכה.
אורין תפס את קסנדרה בסנטר והעיר אותה: היי ילדה! את בסדר? זה
אורין.
אני כואב לי. . . שברתי ת'רגל אורין, אני מצטערת נורא.
שטויות ילדה. לא אשמתך. מה קרה?
זה המגדל של לוקאס. ניסיתי לברוח, אבל הכל שם עקום . . . נפלתי
למטה. מורגן אתה פה? איפה מורגן?
חכי פה - אורין לקרוא כוהנים.
יונתן נשאר אתה, ואורין רץ מהחדר כאילו שד בעקבותיו. הוא הגיע
לאולם התפילה ומשך את מורגן בלי עדינות: בוא כהן! קסנדרה צריכה
אותך. בוא גם אתה פיין! בואו אחרי. קסנדרה שברה את הרגל.

קסנדרה יקירתי מה קרה? את פצועה. מורגן רכן לצידה וליטף את
לחיה.
עזור לי . . . הרגל שלי. תעשה משהו.
מורגן חשף את רגלה ועצם את עיניו בחלחלה. הוא נזכר בחרטה שהוא
עוד לא הספיק ללמוד לחשי ריפוי הבוקר מלבד איזה לחש עלוב. תור
- אתה יכול לעשות משהו?
בשמחה! הפיין חיכך את עיניו כקבצן לפני סעודה חגיגית.
לא! שלא יגע בי הטיפוס הזה. אני לא מוכנה. רק אתה מורגן! אתה
תרפא אותי.
ששש . . . תירגעי חמודה. אני צריך להתרכז הרבה כדי לסיים את
תפילת הבוקר שלי. גונדרק לעומת זאת - הוא כבר סיים - ואני בטוח
שהוא ישמח לרפא אותך.
אל תקרא לי חמודה! אם אתה באמת אוהב אותי - תרפא אותי.
זה ייקח לי זמן-מה.
אני מוכנה לחכות עוד קצת מורגן. לך תתפלל. אני מבטיחה לא לברוח
לשום מקום---
קסנדרה - הפאת הרבה מוות וכאף לעולם בשנים האחרונות, יה? אלה
שלי ואני מעריכים מאוט את תרומתך. אני רוצה להעניק לך מתנה
צנועה זו בשמה, לחש ריפוי-מלא, בתקפה שתמשיכי את דרכך גם
בעתיד, יה?
ממך זה נשמע כמעט כמו מחמאה תור. אבל אני מעדיפה לחכות למורגן.
תודה.
ניין! אני מתעקש קסנדרה. אני לא אוכל להירדם בלילה אם לא ארפא
אותך עכשיף. תני לי לעשות את זה למען כולנו - אנחנו קפוצה, יה?
כדי לסמוך אחד על השני, כדי לאהוף אחד את השני, כדי להיות
חזקים קסנדרה. תני לי לרפא אותך.
רק בתנאי אחד תור. תענה לי על שאלה אחת - אבל בכנות.
אני לא נוהג לשקר.
אתה אוהב פאלאדינים?
פאלאטינים? למה את שואלת?
רק תענה על השאלה.
יה, כמו כאף-שיניים אני אוהף אותם!
קסנדרה חייכה. זה מה שחשבתי. קדימה תור - תעשה ת'טריק שלך.
תור נגע בשמאלו בברך העקומה, וביד ימין מישש באוויר שמאחוריו
את עץ הרפואה. שפתיו נעו לאט וביטאו את מילות העצמה הקדושות של
הריפוי המלא - אותו לחש שהציל את גרונו של אורין יום קודם. תור
ליטף את קליפת העץ הרקוב מאחוריו, מגשש אחר הפתח המיוחל כדי
לחדור לקליפה השבורה, ולאסוף את החיפושית הדשנה. . .
הוא מצא את העץ אבל הקליפה הייתה שלמה, בלתי-חדירה. אום! תני
לאצבעותיי את החכמה לחצוף בעץ החלול שלי, למען האישה קסנדרה,
אשר אותך שירתה נאמנה עשר שנים . . . תני לי את העצמה של
חיפושית המוות והחיים - אתן לך הכל: כל דפר! אתן לך . . . אתן
לך . . . מה שתרצי. אתן לך שישים פאלאטינים עד חג-הדם אלתי
הקדושה אום!!!
הפיין מצא פתח. הוא מעך את החיפושית בכף ידו ומרח אותה על הברך
השבורה בעודו ממלמל את מילות הריפוי הקסומות. אור כחלחל נשפך
בנדיבות מכף ידו על רגלה של הלוחמת ושקע בתוכה כמו גשם באדמה
יבשה - עד העצמות.
תודה תור, קסנדרה נשקה לו על הלחי, אני כבר מרגישה הרבה יותר
טוף! תגיד תור - שמעתי אותך משתמש במילה פאלאדין בתפילה שלך?
לא, לא יתכן. אולי אמרתי משהו דומה. השפה שלי דומה מאוט לשפה
שלכם.
מורגן ניצל את המעמד ונשק לקסנדרה על המצח, על האף ועל הלשון.
מתוקה שלי, כמה פחדתי להשאיר אותך לבד עם היצור הזה לוקאס.
בקושי הצלחתי להירדם.
בקושי הצלחת להירדם!? אתה ידעת על לוקאס כל הזמן ולא הזהרת
אותי? איך יכולת? ידעת שאני הולכת לראות אותו!
מורגן בלע רוק. גולדור סיפר לנו רק אתמול בלילה. זה היה אחרי
שהרגת את לוקאס.
מה? איך אתה יודע שהרגתי אותו?
מורגן הסתכל על תור. אל תשאלי אותי.
תור?
השד יודע.
מורגן ביקש לשמוע את הסיפור המלא.
זה התחיל ככה: הוא, זאת-אומרת אנחנו, אני ולוקאס, התחלנו לדבר
על כל מיני דברים, ואז הוא התעצבן והפך לזאב. כיסחתי אותו
ולקחתי כל מה שהיה עליו. כשיצאתי החוצה אז הכל התבלגן. זה
המגדל הכי דפוק שראיתי. הכל שם הפוך: כשעולים למעלה - אין
בעיה, אבל כשרוצים לרדת - רק אלוהים יעזור! זה מגדל מאוד מוזר.
בסוף נפלתי פנימה - לתוך האמצע של המגדל - ושברתי ת'רגל. לקח
לי חצי לילה לזחול לפה, ואז יונתן החמוד הכניס אותי למקדש
וטיפל בי.
מורגן חייך. אורין בחן את יונתן הסמוק.
קסנדרה צמצמה את עיניה בדאגה: יש סיכוי שתפסתי את המחלה שלו?
מורגן חיפש תשובה אצל תור.
יקירתי את כל השריטות שלך אני ריפאתי. אילו היית אדם-זאף, היית
יכולה להירפא בעצמך. לא היית צריכה אותי. יש להם יכולת החלמה
מהירה מאוט. דרך-אגף קסנדרה - תור שאל ת'שאלה שכולם רצו לשאול:
איפה השלל?
קסנדרה הצביעה על התיק שלה, שהונח מתחת לכסא. מורגן אתה רוצה
לחלק ת'שלל בין כולם?
למה לא? את ראשונה גבירתי האמיצה. אני מעניק לך את שרשרת
הפנינים הנפלאה הזו, ואת מגפי העור המהודרים הללו שהולמים את
הרגליים החטובות שלך וגם שקיק זהב אחד. אתם יודעים מה? יש פה
חמישה שקיקים - קחו כל אחד שקיק, גם אתה יונתן. תרומה למסדר
שלך.
אורין, אתה מעשן לא? לא? אז תתחיל לעשן. קח את המקטרת של לוקאס
ואת הטבק וקח גם טבעת. זאת מתאימה לך בול. תתחדש.
תור - אחרון אחרון חביב - אתה מקבל את טבעת הקסמים הזאת ומגילה
אחת - תבחר. יופי! וקח גם כובע-זמש של אדונים מכובדים.
מה נשאר לך יקירי?
אני אסתפק בכל היתר - קצת זהב אף פעם לא הזיק לי, שתי המגילות
האלה, והטבעת.
זו טבעת של הליגה - כבר יש לך אחת כזו.
אני יודע. זה עשוי להיות שימושי יום אחד.
הפיין הניח את כובע-השלל על ראשו במקצועיות ופנה לצאת החוצה מן
המקדש. קסנדרה נעה אחריו בשקט כמו חתול במגפיים. מורגן -
מהופנט מירכיה המתחככות של קסנדרה - נע בעקבותיהם. אורין צעד
אחריו.
לאחר שיצאו מן המקדש, הגמד שלף את בקבוק היין שלו והעביר אותו
בין כולם: לזכרו של לוקאס הנדיב! לזכרו של ולקוב! לחיי גולדור,
שלא יתפגר לנו. . . לחיי הלוחמים הכי אמיצים בכל עולם: אורין
וקסנדרה!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?



ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/12/01 11:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תומאס בלנקו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה