אני גר במושב, מושב קטן. אני גר כאן כל חיי. יש לי את החבר'ה
שלי, שאיתם אני מסתובב, וזה מספיק.
כל החיים אנחנו ביחד, ואנחנו ככה חברים די טובים. לפעמים אני
רוצה שיגיעו אנשים חדשים כדי לגוון, אבל בסך הכל הייתי מרוצה
מהמצב.
במושב שלי יש אחת שהיא ממש יפה, והיא מהחברה שלי והיא שכנה שלי
אפילו. ככה שאנחנו היינו חברים ממש טובים.
היא ממש יפה, באמת, והיא אפילו היתה פעם בפרסומת, וגם עכשיו
היא באמצע צילומים של איזה משהו, היא באמת הולכת להיות כוכבת
גדולה. אנחנו באמת היינו חברים טובים והיינו הולכים ביחד
ועושים שיעורים יחד.
העניין הוא שבזמן האחרון התרחקנו קצת, ולא שהיתה מריבה או משהו
כזה, פשוט פתאום אני מרגיש נבוך לידה, ואני אף פעם לא הרגשתי
נבוך לידה. ועכשיו שהיא מצליחה, היא נהייתה מאוד מקובלת, וכולם
רוצים להיות חברים שלה, וגם כל החתיכים, גם יותר מבוגרים ממנו
מתחילים להתעניין בה.
וחוץ מזה, כמה חברה אצלנו התחילו להיות חבורה מאוד מגובשת
וחברים מאוד טובים כאלו שמדברים הרבה אחד עם השני. אפילו חבר
אחד שלי רטן השבת, ואני שמעתי אותו "אני לא יודע מה קורה
לאנשים כאן, כל אחד נהיה פסיכולוג של השני". אז זהו, ובחבורה
הזאת היא כאילו בפנים ואני לא.
וזה קצת כואב לי, ככה, כי אף פעם היא לא היתה כזאת, ואנחנו
השיחות שלנו אף פעם לא היו כאלה למרות שאני רציתי. באמת תמיד
רציתי שאני אוכל לדבר עם מישהו. ואנחנו השיחות שלנו לא היו
כאלה אלא סתם, דיברנו סתם דברים ונהננו להיות ביחד, סתם ככה.
ועכשיו בכלל השיחות שלנו בכלל לא ראויות להקרא שיחות, כי זה רק
שלום שלום ומה נשמע, וזה כל כך חבל לי כי זה באמת היה טוב
להיות איתה ביחד, ולא רציתי לאבד את זה.
כבר הרבה זמן שאני מסתובב עם זה בבטן,והחבורה הזאת הלכה
והתגבשה, ואני והיא הלכנו והתרחקנו.
הרבה פעמים חשבתי על לנסות להיכנס לחבורה הזאת, אבל לא העזתי.
בערב ראש השנה האזרחית, יצאתי לטייל עם הכלבה שלי. השעה היתה
כבר רגע לשתים עשרה, והמושב היה ריק. שיערתי שכולם יצאו לחגוג.
גם אותי הזמינו כמה. אני, אבל, לא הלכתי. לא היתה לי חברה.
האמת שאף פעם לא היתה לי חברה אם לא מחשיבים אותה. ואני ממש לא
אוהב את הקטע שמתנשקים אם איזה מישהי שאתה אפילו לא מחבב, כי
אתה מתבייש לגשת אל זאתי שאתה כן מחבב.
הכלבה שלי היתה ממש זקנה והיא הלכה לאט. האמת שהייתי ממש צריך
לגרור אותה מהבית. היה שם ריק מדי בשבילי. בכל מקרה הכלבה שלי
הלכה לאט, וזה נתן לי זמן לחשוב. שמעתי שהיה איזה מפיק חשוב
שהזמין אותה למסיבה שלו, והיו גם שמועות שהוא מלוכלך, אבל
התעלמתי מזה. ניסיתי לחשוב עם מי היא הלכה, ועם מי היא תתנשק,
והעברתי בראש שלי את כל השמות, וסימנתי איקס או וי לפי מי שאני
מחבב אותו.
פתאום ראיתי אותה עומדת שם, על שפת הואדי, הרוח משחקת לה
בשיער, כמו כוכבת אמיתית, והיא מרוכזת בנוף. התקרבתי אליה.
עמדתי לידה, והיא הסתכלה אלי. "היי." היא אמרה. ראיתי שהעיניים
שלה אדומות מבכי. "היי" לחשתי. הסתכלנו אחד בשני וכל האי
נעימות והמבוכה והעצב שהיה בי נמוג כלא היה, "התגעגעתי אליך"
היא אמרה. דמעה אחת הצליחה להמלט מבעד לסורגים והזדחלה לה על
לחייה.
משכתי אותה אלי והיא חיבקה אותי חזק. חיבקתי אותה וידעתי
שהלילה הזה ישאר לנצח, ללא שום קשר לתהפוכות הזמן. הערצתי אותה
על איך שהיא הצליחה למחוק את הכול בלי שום מאמץ, ככה כמו כוכבת
אמיתית. הסתכלתי בשעוני. השעה היתה 12 בדיוק.