צחי הוא אדם מאוד נוח לבריות. מאוד נוח לבריות לא לפגוש בו.
כשהיה בגן, היה צחי משחק בפטיש אויר. לארוחת הצהריים היה בולס
שקמים. בהיותו בן 8 גרם לדליקת ענק שכילתה את מחצית השכונה.
בהיותו בן 12 עלה לכיתה ב'. באותה עת החל צחי לאסוף שיני חלב
של ילדים. למרבה הצער, צחי לא גילה סבלנות, ונהג לזרז את נפילת
השיניים באמצעות ספרי לימוד עבי כרס בחשבון. בן 13, שבר את שיא
ביה"ס בריצת 2000, תוך שהוא מעשן סיגריה ונמלט מהמשטרה. בהיותו
בן 15, הביא צחי לראשונה מישהי הביתה. זו היתה זקנה ששדד, ואת
גופתה החביא מתחת למיטה. בצבא, שרת צחי בכלא. לאחר השחרור, יצא
לטיול במזרח (מזרח באר שבע).
אומרים עליו, שהוא מצחצח שיניים עם נייר לטש, ומקנח את האף עם
צמר פלדה. אנשים לא מתעסקים עם צחי. גם מיליציות מקומיות לא
מתעסקות עם צחי. כיום הוא מבלה את מרבית זמנו באימונים בהשלכת
ילדים מהצופים לרוחק. כמו כן הוא בעל עסק משגשג של דיסקים
לתליה במכונית. חלומו הגדול הוא לנצח בשש-בש את מושיקו
מהמכולת. כל זאת היה מעניין כקליפת השום, כמובן, אלמלא ההישג
יוצא הדופן של צחי, שהביא גאווה לכל תושבי השכונה: באליפות
הארץ שנערכה לאחרונה בתחנה המרכזית, הצליח צחי להשתין בשרותים
הציבוריים מבלי לנשום אפילו פעם אחת. צחי הוא הכי, אחי. |