לא אשכח את עיניך לעולם אהובי.
לא אשכח את ליטופך ופיך.
כמו דובדבן אפרסק ואבטיח.
תחושה של ערפול חושים שנובעת ממך.
רוצה שתטעם אותי שוב בעיניך, בפיך , בנשמתך.
מעולם לא חשתי כה מחוברת, כה יחידה.
ואני הנני מה שיצרת, מה שרצית וכעת נטשת ואני כאן נרקבת.
יצרת פרי פיתוי והשארת אותי במערומי. הלכת לך כך לבדך אהובי.
ואני עוד מחכה ליום הגדול יקירי. היום בו נחזור להיות יחד.
אך בתוכי יודעת כי הוא לא יגיע.
לא טעמת אהובי מן הפרי שיצרת.
ואני כאן נשארת, מחכה, נרקבת.
לבדי.