אני איש עצוב היום,
ודווקא הכל טוב לי, ויש את כל הסיבות למה כן לחייך,
אך אם קודם זה עבד, אז עכשיו אני כבר לא משתכנע,
אני עצוב כי זה מה שעושה אותי היום בן אדם,
לא ההתיימרות לדעת הכל,
לא החיבוק שלפני השינה,
אני עצוב כי זה מה שיוצא לי על הפנים כשאני לא מתכוון.
וזה עצוב לי שאני עצוב, נותר לי רק להתעצב מזה קצת וללכת
לישון.
מעניין מה מחר יעשה אותי בן אדם.
רק בשביל זה שווה ללכת לישון עוד עכשיו כשמוקדם
יש אנשים שמתפזרים לי ולא יודע איך למקד.
יש ילדות שבורחת ולא יודע איך להשיב.
יש דמעות שזולגות לי ולא יודע אפילו איך לייבש.
יש אישה שאהבתי ולא ממש יודע בעצם איך להפסיק.
ופתאום עכשיו כל זה עולה ומציף,
מבלי לשאול בכלל אם יש לי רגע פנויי,
מבלי לקחת אותי בחשבון
וזה מגמד אותי נורא, והיום אני לא נלחם בזה,
אני איש עצוב היום