הכי מכולם אהב לטוס עם ניר. יצא לו לטוס עם הרבה אחרים. אבל רק
עם ניר הגיע למקסימום, לטופ. זה היה קורה לאחת לשבוע, כשניר
היה בא ליום מילואים בטייסת. לפעמים הוא היה מבחין בו, מחנה את
האופנוע במגרש את החניה והיה יודע שעוד כמה שעות, אחרי
הסימולטור והתדריך, הם שוב ימריאו לכבוש את השמים.
בטייסת כבר הכירו את "סיפור האהבה" הזה, שהתחיל כבר בטיסתם
הראשונה יחד, בקורס מתקדם לנווטי אף - 15. ידעו שהשנים האלה
יכולים לבצע יחד מה שאף אחד עוד לא ביצע קודם. אפילו מפקד
הטייסת, שלא נהג לחלק קומפלימנטים, נאלץ להודות שהם טובים.
באופן טבעי, רוב הקרדיט הלך לניר, הטייס, והוא, כמו שחקן
משנה, כמעט ולא זכה להתייחסות. רק אנשי צוות הקרקע אהבו אותו
יותר.
פעם אחת, במשימת תקיפה בלבנון, הם נפגעו, כנראה מטיל כתף. בכל
זאת הצליחו להשמיד את המטרה, לחזור לבסיס ולבצע נחיתת אונס
מושלמת. טובי מומחי התעופה בעולם נשארו פעורי פה לנוכח הטיסה
הנ"ל ואפילו מפקד הטייסת, שלא נהג לחלק קומפלימנטים, אמר שהם
היו טובים.
הסיפור הזה הפך אותם לאגדה בחיל. כמובן שרוב הקרדיט הלך לניר,
הטייס, אבל לו זה לא הפריע, כי הקרדיט לא עניין אותו בכלל. רק
הטיסות עם ניר עניינו. "הטיסות האלגנטיות של ניר", כמו שקראו
לזה בטייסת.
אבל יום אחד קרה אסון. ניר, הטייס המוכשר והנערץ, נהרג בתאונה
עם האופנוע, אחרי שנכנס במשאית, באופן מאד לא אלגנטי. הוא לקח
את זה מאד קשה, למרות שכלפי חוץ אי אפשר היה לראות עליו. אולי
רק אנשי צוות הקרקע הרגישו משהו. ללוויה לא הלך, אבל אנשי צוות
הקרקע סיפרו לו מה היה. אמרו שהייתה לוויה מאד קשה, עם הרבה
הספדים קורעי לב. אפילו מפקד הטייסת, שלא נהג לחלק
קומפלימנטים, אמר שהוא היה טוב, אפילו מעולה.
במשך כל השבעה היה מקורקע, כי מפקד הטייסת לא רצה שיעלה
לאוויר. אבל פרט למחווה זו, אף אחד בטייסת לא נתן דעתו עליו,
על שחקן המשנה של ניר. כולם היו שקועים ביגונם הפרטי וכרגיל,
שכחו להתייחס אליו. כולם חוץ מצוות הקרקע, שטיפל בו במסירות
ובאופן מיוחד כל אותו שבוע. הם חשבו שיתאושש אחרי שייגמר
הקרקוע, שהעלייה חזרה לאוויר תחזיר אותו למה שהיה פעם. גם הוא
רצה להאמין שזה מה שיקרה, אבל זה לא קרה.
ביום בו הסתיים הקרקוע הוא עלה לאוויר עם ליאור, טייס צעיר.
טיסה ראשונה יחד. הם התחילו בתמרונים בגובה נמוך. אח"כ טיפסו
לגובה בינוני וניצחו ב"דוג-פייט" קצר (גם ליאור היה לא רע),
ובסוף אפילו עלו לגובה של 60 אלף רגל. אבל זה לא עזר - השמים
נותרו כחולים וריקים מתוכן, והוא ידע שבלי ניר הוא אף פעם לא
יהיה יותר מסתם אף - 15 רגיל, כמו כל מטוס אחר בטייסת. |