בית ספר- מקום שדורש ממך למלא הרבה חובות ולוקח לך את כל
הזכויות.
זה המקום שאני נמצא בו כרגע, ויותר מדוייק יהיה לומר שאני נמצא
באמצע שיעור מתמטיקה שבו את הזכויות המעטות שיש לי המורה לוקחת
לטובת תרגילים באלגברה.
הנושא שלנו לשיעור זה הוא פונקציות ריבועיות והצבת הפרבולות
שלהם על הגרף.
משעמם? אין ספק.
כדי להמחיש את גודל הכאב, זאת השעה השניה של מתמטיקה להיום
והשעה השלישית של הלימודים (כשבין שיעור מתמטיקה אחד לאחר יש
ספורט..)
המורה הזאת, אורה, נטפלת אלי (המורה הראשונה שעושה את זה לי),
חברים שלי שיושבים מאחורי דיברו ואני חטפתי את הצעקות על זה.
או שהיא נטפלת לאחד מהחברים שלי, זה גם קורה.
אחד מאיתנו ניסה לפתור משהו וטעה ומאז כל השיעור היא מדגישה את
זה שהוא טעה.

מורים ברובם לא מתחשבים בתלמידים ובמורים אחרים, הם חושבים על
עצמם ועל המקצועות שלהם,
הם יכולים לצעוק על מישהו שלא הכין שיעורי בית ובסוף השיער
כשהם נותנים לנו את השיעורים לומר "לא נורא, אז לא תכינו
שיעורים בתנ"ך/ספרות/לשון/כל מקצוע שאני לא מלמדת",
צביעות.

ואני בתמימותי חשבתי שמורה אמור לחנך אותי איך להיות אדם.
אבל איך הם יכולים ללמד אותי את זה? רובם רק בדוגמא שלילית..
מורים ואפילו מורים שמונו לחנך כיתה ברובם הם לא מחנכים, הם
מורים ומעבירים את החומר, זהו
בגלל שאתה יודע תנ"ך/לשון/מתמטיקה וכו אתה תהיה אדם יותר טוב?
אז זהו
שלא