.כמו גלים שמתנפצים לחוף, ואת יושבת על החוף ויכולה להרגיש את
הרסס שלהם מלטף לך את הלחיים האדומות שלך,שהסמיקו ממחשבות על
זה שאת אוהבת...ככה הגלים מלטפים אותי,ואני לא נאבקת בהם,טוב
לי ככה כשהם מסביבי,מקיפים אותי.
הם זורים עלי שלווה,הים הוא בשבילי כמו חבר,קצת כמו אבא,אפשר
לספר לו הכל והוא אף פעם אינו מספר לאיש,אפשר לבכות לתוכוולא
רק שזה לא מפריע לו,הדמעות מצטרפות למליחות שלו,כאילושכל
הדמעות בעולם נאספו לתוכו...
והים גם יכול להגיב,הוא סוער ולפעמים רגוע והיהם תמיד,אבל
תמיד,מיוחד.
לדעתי אין יומיים שבהם הים נראה זהה,כל יום הוא שונה ותמיד הוא
מוכן להקשיב.
לפעמים הוא גם נותן לאנשים שבאים לדבר  איתו מפלט.
לדעתי הים הוא קצת כמו אבא שלי,אני לא זוכרת אותו רק יודעת
שבחיים שלו הוא עשה כמה טעויות.אבל הוא היה מוכו לכפר עליהן
ואני הייתי אחת הכפרות שלו.
גם הים מוכן לכפר,אחרי סערה הוא נרגע מהר וכל הדגים שלו צפים
ועולים למעלה ולדייגים יותר פרנסה ולאמא שלי יותר דגים
לשבת-דגים שהם מתנה מהים שהוא קצת,אבל מזכיר את אבא שלי...
לא גדלתי ליד הים,למעשה אני מבלה בו כל קיץ 3 או 4 פעמים ועוד
שני טיולים בחורףו...זהו אבל כן גדלתי עם אבא שלי-ואבא שלי מת
זה אומר שיום אחד גם הים ימות? או שהים ימשיך לחיות גם אחרי
שכולנו נמות?
אני לא יודעת מה יהיה עם הים ואני גם לא יודעת מה יהיה איתי
אבל האמת היא שזה לא כ"כ איכפת לי...מה שאני כן יודעת זה שבסוף
אני אסתדר בחיים ובסוף יהיה לי טוב אולי כאשת קריירה ואולי
בגידול משפחה או בכל תחום אחר אבל מה שבטוח זה שאני אסתדר
ויהיה לי טוב ורק נשאר לי לקוות שהים ישאר,שיאסוף את הדמעות של
כל מי שעוד יבכה בעתיד,שינחם אותי כשרע לי ושישמור לי על הזכר
של אבא שלי...